הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 

"שְׂשׂוֹן לִבִּי"

 
 לעילוי נשמת דודי מורי ורבי
הרב ששון עבדול עזיז מזרחי בן ג'חלא, זצוק"ל
"סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות"
ביום השישי ז' ניסן התשנ"ח
ליקט וחיבר הרב ששון נתן שליט"א
   ששון ליבי    פתח דבר    לינקים / צור קשר    פרשת השבוע    בראשית תמן    English
 
    מיוחד לט"ו בשבט
    מיוחד לפורים
    זיווג טוב
    אותיות כפולות
    פסח
    תנך-תלמוד ומספרים
    מילים כפולות בתורה
    פרפראות
    Audio / Video
    לראש השנה
    בראשית תמן
    English

 בס"ד, פרשת "ויגש",

לזיכוי הרבים – ולמיתוק הדינין מעל עמו ישראל

פרשת "ויגש"

"וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי

וְאַל-יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ, כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה"

 

העימות בין יוסף מול יהודה – בעבר, בהווה ובעתיד לבא

בפרשת השבוע, יהודה "מתחנחן" לפני יוסף, הוא קורהו 'אדון'. הוא יהודה (האריה שבחבורה) מוכן להיות 'עבד'. אותו יהודה שלפני 22 שנה אמר על יוסף: "לכו ונמכרנו.." מוכן למכור עצמו תחת בנימין.

אך, יחד עם זאת, יהודה מאוד אחראי. האחריות שנטל על עצמו לקחת ולהחזיר את בנימין, בריא ושלם חזרה אל אביו, אחריות זאת "יושבת" ליהודה כמשא כבד על ראשו. הוא יעשה הכל, גם אם יצטרך לגייס את אחיו למלחמה ולהרוג את השליט הרודן (יוסף) ולהפוך את מצריים. הוא איתן בדעתו להחזיר את בנימין ויהי מה.

לעומתו עומד יוסף שכלפי חוץ נראה קשוח וחסר רחמים, מדבר עם אחיו - בני משפחתו בצורה קשה ובאופן מתנשא. מעליל עליהם עלילות דברים, מנסה אותם בכל מיני דרכים, בוחן ובודק האם באמת הם מאוחדים, האם באמת חזרו בתשובה. אך בתוך תוכו הוא רך, הוא אוהב אותם כאחד, עד כדי פריצה בבכי בכל רגע.

השאלה העומדת ביניהם היא: מי יעשה את המהלך הבא? יוסף, או יהודה? האם יוסף יישבר ויתוודע אל אחיו, או שיהודה הולך להלחם עד הסוף?

כידוע, יוסף "שבר את הקרח" והתוודע אל אחיו. כך היה סדר הדברים במצריים.

 

לאחר שנים רבות אנו עדים לכך שמה שהחל כמאבק בין יהודה ליוסף במצריים, המשיך לאורך כל ההיסטוריה כשני מהלכים מקבילים שפועלים בעם ישראל. כך נגרם הפילוג במלוכה בין מלכות דוד, שבאה מיהודה, ומלכות ישראל שנשלטה על ידי ירבעם שבא ממנשה, מצאצאי יוסף. היחס בין שני כוחות אלו אינו רק מאבק, אלא שניהם משלימים את ההופעה השלמה והמלאה של ישראל בעולם.

 

מה קורה בהווה? כיום, שלצערינו גלו ישראל ואין יודעים היכן כל השבטים, קשה לאמר מיהם האנשים בעם ישראל שהם בוודאות שבט יהודה, או יוסף, בנימין או כל שבט אחר. ישנם השערות שמהשבטים נשארו יהודה בנימין ולוי. (ממקור אחר ראיתי כי שבט יהודה הם, אולי, הספרדים של היום, ובנימין הם האשכנזים...) כך או כך, אין בידינו שום מידע נהיר וברור באשר לזהותם של השבטים שהתפזרו בגלויות השונות.

 

ומה לעתיד לבא? שני כוחות אלו מופיעים כמשיח בן יוסף ומשיח בן דוד, שני המשיחים המבטאים את שלבי הגאולה של עם ישראל. בעתיד לבא, שני המשיחים לכשיתגלו במהרה בימינו, יהיו הסמל לעם ישראל שהגלות הסתימה וימות המשיח אכן מתחילים. (על פי רב האי גאון): משיח בן יוסף יהיה הראשון להתגלות. הוא יהיה גיבור חיל ויפקד על צבאות עם ישראל כנגד כל אומות העולם שיבואו להלחם עם ישראל על דבר ירושלים. לפי סברה אחת: משיח בן יוסף, מת על קידוש ה' בשערי ירושלים על ידי ארמילוס הרשע. לפי סברה שניה לא ימות, ולכן מתפללים בתפילת עמידה: "וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין". מיד אז מתגלה משיח בן דוד המוכרז על ידי אליהו הנביא, ושניהם הולכים להחיות את משיח בן יוסף.

כאן מתחילה עצם הגאולה. יראו עינינו וישמח ליבינו, במהרה, אמן.

 

שמות בני בנימין – ופירושם:

לבנימין, אחיו של יוסף, היו 10 בנים. "וּבְנֵי בִנְיָמִן, בֶּלַע וָבֶכֶר וְאַשְׁבֵּל, גֵּרָא וְנַעֲמָן, אֵחִי וָרֹאשׁ; מֻפִּים וְחֻפִּים, וָאָרְדְּ". שמות קצת מוזרים. אך במסכת סוטא, במדרש תנחומא ישן ובראשית רבא, מסבירים את פשר השמות. בנימין אהב מאוד את יוסף, ומאז שנלקח ממנו, לא ידע שלווה ונחת, עד כדי שאפילו שנולדו לו ילדים הוא קרא את שמותם בשמות שיזכירו לו את אחיו האהוב – יוסף:

בֶּלַע      שנבלע אחי ממני, ושנבלע יוסף בין האומות

ָבֶכֶר     בכור לאימו היה

ְאַשְׁבֵּל   ששבאו א-ל

גֵּרָא      שנעשה כגר בארץ אחרת

ְנַעֲמָן     שנעים ביותר, שהיו מעשיו נאים ונעימים

אֵחִי      שהיה אחי מאותה אם ואין לי אלא הוא

ָרֹאשׁ    שהיה לי לראש, והפך לראש אחיו שנאמר: "תבאתה לראש יוסף ולקודקוד נזיר אחיו"

מֻפִּים    שהיה יפה תואר עד מאוד, בכל דבר. שהיה לומד תורה, מיפי אבינו, מה שלמד משם ועבר, ומלמדה לי

ְחֻפִּים    שהיה יפה ונעשה חפוי ראששמכרו אותו. שאני הולך יחף ומתאבל עד עכשיו.

וָאָרְדְּ    שירד לבין האומות. שהוריד את כולנו למצריים

(שאלה: האם משמע משמות אלו, שידע בנימין שיוסף נמכר והורד מצריימה? צריך עיון !!)


"בשבעים נפש ירדו אבותיך מצריימה" האומנם, רק 70?

שאלה: הרי התורה מונה 66 זכרים בלבד (ראובן=5, שמעון=7, לוי=4, יהודה=6, יששכר=5, זבולון=4, גד=8, אשר=8, בנימין=11, יוסף=3, דן=2, נפתלי=5, ויחד עם יעקב, סך הכל = 69 זכרים. והתורה אינה מונה את הנשים, שנאמר: "יֹצְאֵי יְרֵכוֹ, מִלְּבַד, נְשֵׁי בְנֵי-יַעֲקֹב". ואם נאמר לפי דעתו של רבי חייא בר אבא (בבא בתרא קכ"ג:) שאמר: "אלא מעתה, תאומה הייתה עם בנימין..וכו'". גם זה לא מתיישב, שכן כל אחד מהשבטים נולד עם תאומה, והן גם לא נכללו בספירה. אם נאמר לפי דעתו של רבי חמא בר חנינא שאמר: "זו יוכבד, שהורתה בדרך ולידתה בין החומות.. וכו", מה פתאום סופרים את יוכבד? הרי לא ספרו אף בת? אפילו את דינה, בתה הישירה של לאה, לא ספרו !? ואם תספור גם הבנות, תקבל מספר רב הרבה יותר מ-70 נפש. הא כיצד ניישב הקושיא שהתורה מעידה שירדו 70 נפש הזכרים בלבד, הרי מנינו רק 69 זכרים?

תשובה: (ברוך ה', יגעת ומצאת – האמן. מצאתי תשובה בסייעתא דישמייא, על פי פרקי דרבי אליעזר): "הקדוש ברוך הוא נכנס עמהם במנין, ועלו למספר שבעים, לקיים מה שהבטיח הקב"ה ליעקב, שפחד לרדת מצריימה, עד שהיבטיחו הקב"ה, שנאמר: "'אנכי ארד עמך מצרימה". (פרקי דר"א פרק ל"ט). זה מה שנאמר: "עימו (עם עם ישראל) – אנוכי (ה') בצרה".

רשב"י במסכת מגילה כט, ע"א, מוסיף: "בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שגלו - שכינה עמהן. גלו למצרים – שכינה עמהן". ויהי רצון שיתקיים בנו המשך הפסוק: "יִקְרָאֵנִי, וְאֶעֱנֵהוּ--עִמּוֹ-אָנֹכִי בְצָרָה; אֲחַלְּצֵהוּ, וַאֲכַבְּדֵהוּ". "אֹרֶךְ יָמִים, אַשְׂבִּיעֵהוּ; וְאַרְאֵהוּ, בִּישׁוּעָתִי".

 

ארבעה אסרו בשמחה: אברהם, יוסף, פרעה, בלעם

יוסף הצדיק אוסר בכבודו ובעצמו את הרכב והסוסים וממהר לראות את אביו, שנאמר: "וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ, וַיַּעַל לִקְרַאת-יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה". שואלים המפרשים, ומדוע יוסף עשה זאת בעצמו, אין לו עבדים? האם כך יאה למלך? אלא שידוע שעשה זאת משמחה כדי למהר לראות את אביו. אבל אומרים רבותינו שעשה זאת כדי לבטל את אסירתו של פרעה הרשע שרדף אחרי בני ישראל כשיצאו ממצריים, שנאמר: "וַיֶּאְסֹר, אֶת-רִכְבּוֹ; וְאֶת-עַמּוֹ, לָקַח עִמּוֹ", וכידוע, ברוך ה', שאבד פרעה וחילו בים סוף.

כמו כן מצינו גם אצל אברהם בפרשת העקידה שחבש הוא בעצמו את חמורו, שנאמר: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ", גם כאן שואלים מדוע עשה לבדו? אין לו עבדים? אלא שעשה משמחה, למלא את מצוות הקב"ה. גם כאן אומרים המפרשים שאברהם עשה זאת כדי לבטל את מחשבתו של בלעם שגם כן חבש את אתונו ללכת ולקלל את ישראל, ח"ו, שנאמר: "וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-אֲתֹנוֹ; וַיֵּלֶךְ, עִם-שָׂרֵי מוֹאָב". גם הוא הישכים בבוקר, אך הקב"ה הפך את הקללה לברכה.

 

פרשת ויגש הינה בעצם פרשה הסוגרת מעגלים: בין יוסף ואחיו, בין האחים והאבא יעקב ובין יוסף ואביו, לאחר 22 שנה.

 

שאלה: מה גילאים של כל הנוגעים בירידה למצרים?

 ננסה לנתח מה הגילאים של כל הנוגעים בדבר: (יעקב, האחים, יוסף ובנימין)

 גילו של יעקב:

יעקב בן 130 שנה כשבא למצרים בעומדו לפני פרעה.  "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אֶל-פַּרְעֹה, יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי, שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה"

 גילו של יוסף:

יוסף: בן 39 שנה. "וְיוֹסֵף, בֶּן-שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, בְּעָמְדוֹ, לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרָיִם" ועוד 7 שנות שבע, ועוד 2 שנות רעב = 39.

 גילם של האחים:

אם יעקב בן 130 ויוסף בן 39 הרי שיעקב היה בן 91 כשנולד יוסף.

לפני כן עבד 7 שנים ראשונות כדי לקבל את רחל ורימו אותו בלאה.

וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל, שֶׁבַע שָׁנִים... וַיְהִי בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה-הִוא לֵאָה...

 ועוד 7 שנים לאחר שהתחתן עם רחל

מַלֵּא, שְׁבֻעַ זֹאת; וְנִתְּנָה לְךָ גַּם-אֶת-זֹאת, בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי, עוֹד, שֶׁבַע-שָׁנִים אֲחֵרוֹת....

 כלומר יעקב בן 77 שנה כשהתחתן עם לאה.

 האחים נולדו בתקופת 7 שנים השניות. כלומר בין השנים 84 ל91 לגילו של יעקב.

 ראובן נולד כשיעקב בן 85

יוסף נולד כשיעקב בן 91

 סך הכל עבד יעקב אצל לבן 20 שנה: זֶה-לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה, בְּבֵיתֶךָ, עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ

 ושנתיים דרך עד שהגיע לאביו יצחק

לכן:

גילו של ראובן בפרשה זו: 45

גילו של יהודה בפרשה זו: 42~

וכן כל שאר האחים, גילם נע בין 40 ל-44

 גילו של בנימין :

בנימין נולד בדרך מחרן לכנען.

גם אם נולד בסוף השנתיים של הדרך, הרי שבנימין קטן מיוסף ב-8 שנים

גילו של בנימין בפרשה זו: 31

 לכן כל הכתוב על בנימין שהוא "נער קטון" בא רק מעצם העובדה שהוא הבן הקטן שנולד אחרון לכל האחים. אבל בעצם בירידתו מצרימה ובפגישה עם יוסף, בנימין בן 31 שנה נשוי עם 10 ילדים.

 

שאלה: הכיצד האחים אינם מכירים את יוסף, ועוד יותר: הכיצד בנימין אינו מכיר את יוסף. שכן נאמר ביוסף: "וַיְהִי יוֹסֵף, יְפֵה-תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה" ונאמר באימו רחל: "וְרָחֵל, הָיְתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה" שהיה דיוקן פניו של יוסף כדיוקן פניה של אימו רחל. ועוד, יוסף היה האח הגדול של בנימין ושניהם יתומים מאם, הרי שיוסף גידל את בנימין במשך 9 שנים (17-8). כלומר שכשעזב יוסף את הבית, בנימין היה בן 9 שנים. היתכן שכל האחים יטעו ביוסף?

 הנה כבר פירש רש"י שהאחים לא היכירו את יוסף כיוון שכשעזב אותם היה ללא חתימת זקן. ועכשיו שיש לו זקן קשה להכירו.

ותמוה העניין שכן גם עם זקן רואים עדיין עיניים ותווי פנים, ואם האחים לא היכירו את יוסף, בנימין גם לא?

 בנימין אינו פוצה פה ולא אומר אפילו לא מילה אחת לכל אורך כל הסיפור עם יוסף.

-          לא דיבר לאחר שבאו האחים ויעקב אמר "טרוף טורף יוסף",

-          לא דיבר כשרצו האחים לקחתו למצרים,

-          לא דיבר כשבאו לפני יוסף

-          לא דיבר כשנמצא הגביע בידו

-          לא דיבר כשיוסף אומר לאחים "הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ, הוּא יִהְיֶה-לִּי עָבֶד, וְאַתֶּם, עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל-אֲבִיכֶם"

ולכן, גם אני לעניות דעתי, בנימין כן היכיר את יוסף למן הרגע הראשון שנפגשו ובטוח בזמן שנפלו איש על צוארי אחיו. במעמד זה נראה שיוסף אמר לבנימין לא לאמר דבר ולתת ליוסף לנהל הענינים עד שיתבהר אם באמת עשו תשובה.

 

שאלה: מה פשר התנהגותו של יעקב שלא נע ולא זע בפני יוסף בעת שנפגשו לאחר 22 שנה?

 הנה ראינו כי יוסף הוא זה שבכה על צוארי אביו ויעקב לא נע ולא זע.

וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ, וַיַּעַל לִקְרַאת-יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה; וַיֵּרָא אֵלָיו, וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָיו, וַיֵּבְךְּ עַל-צַוָּארָיו, עוֹד. וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף, אָמוּתָה הַפָּעַם, אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת-פָּנֶיךָ, כִּי עוֹדְךָ חָי

ואומר רש"י: "אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו. ואמרו רבותינו שהיה קורא קריאת שמע".

 

ותמוה העניין: הרי יעקב השתחווה 7 פעמים עד שהגיע אל אחיו עשיו, וכשפגש את רחל מיד נשקה, כלומר יעקב אדם מאוד חמים, ויתרה מזאת: זהו בנו אהובו שעליו אמרה תורה: " כִּי-אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל-אֶחָיו" ולא ראה אותו 22 שנה. האם לא יחבק וינשק אותו כאן במעמד שיוסף מגיע בכבודו ובעצמו כמשנה למלך וכבן האהוב?

ואם נאמר שהיה יעקב באמצע קריאת שמע, הרי נשאל שתי שאלות:

א.      אם יעקב מחוייב בקריאת שמע, ועכשיו זה זמנה, האם יוסף לא מחוייב גם הוא? אז מדוע רק יעקב קורא ולא גם יוסף?

ב.      ידוע שקריאת שמע יש לה זמן של מספר שעות, אז מדוע דווקא עכשיו כשיוסף מגיע לראות את אביו אחרי 22 שנה, לא יכול יעקב לעשות שתי אופציות: או יגיד לכולם "הגיע זמן קריאת שמע" ואז כולם יקראו קריאת שמע ואחר כך יתחבקו ויתנשקו. או שיחבק וינשק יעקב את יוסף ואחר כך יגיד קריאת שמע?!

 

ונראה לעניות דעתי כי יעקב אומר ליוסף: "שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד". ומדוע אני קורא עכשיו קריאת שמע?

כי אתה יוסף שחלמת: "הנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי", ואז שאלתי אותך: "מה החלום הזה אשר חלמת הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה?" כלומר בשאלה שלי כבר הבהרתי לך שלא יתכן שתבא אמך כי " אש ר חל מת ה בוא = רחל מתה". ואם תאמר שזו בלהה, אז הריני לאמר לך שחלום זה לא יתגשם.

ואם אתה (יוסף) הזכרת לי את העגלות "וירא יעקב את העגלות אשר שלח יוסף – ותחי רוח יעקב" (שכן דרשו שיעקב ויוסף עסקו בפרשת עגלה ערופה לפני ששלח יקעב את יוסף לראות שלום אחיו). כסימן והוכחה שבאמת אתה זה יוסף בני, - הנה אני יעקב אביך גם כן מזכיר לך על מה שאמרה התורה "ואביו – שמר את הדבר", אני שמרתי לראות כיצד יהיו הדברים, ועכשיו נבין למה נפרדנו 22 שנה. ולכן אני קורא קריאת שמע. שכן, יש זמן קריאת שמע בבוקר ובערב שנאמר: "בשכבך ובקומך". והנה אתה חלמת: " השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי". השמש = קריאת שמע בזריחת השמש בבוקר. והירח = קריאת שמע בצאת הכוכבים בלילה.

 

עדיין לא הבהרנו מדוע בכל אופן לא חיבק ונישק יעקב את יוסף.

נאמר באותו רעיון שיעקב רצה להבהיר ליוסף שחלומותיו לא יכולים להתגשם במאת האחוזים, ואף על פי שיוסף משנה למלך, הרי שקריאת שמע באה קודם. וידוע שאין אפילו לקרוץ ולרמוז בזמן קריאת שמע.

 

רמב"ן חולק על רש"י ובעצם טוען שהמילים "וַיֵּרָא אֵלָיו, וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָיו, וַיֵּבְךְּ עַל-צַוָּארָיו, עוֹד. וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף, אָמוּתָה הַפָּעַם, אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת-פָּנֶיךָ, כִּי עוֹדְךָ חָי" זה הכל עושה יעקב. כלומר הוא זה הנופל על צוארי יוסף.

אם כך נשאל על יוסף:

איך זה שאינו עושה מאומה? 22 שנה ציער את אביו ועכשיו אפילו לא נופל על צוארו???


עשר פעמים נגזר רעב בעולם, (בפרשתינו = הפעם החמישית):

עשרה שני רעבון באו לעולם:
1. בימי אדם הראשון שנאמר (בראשית ג):
ארורה האדמה בעבורך.
2. בימי למך, שנאמר (שם יב):
מן האדמה אשר אררה ה'.
3. בימי אברהם, (שם כו):
ויהי רעב בארץ.
4. בימי יצחק, שנאמר:
ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון.
5. בימי יעקב, שנאמר (שם מה):
כי זה שנתים הרעב.
6. בימי שפוט השופטים, שנאמר (רות א):
ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ.

7. בימי דוד, שנאמר (שמואל ב כא): ויהי רעב בימי דוד שלוש שנים.

8. בימי אליהו, שנאמר (מלכים א יז): חי ה' אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר

   כי אם לפי דברי.
9. בימי אלישע, שנאמר (מלכים ב ג): ויהי רעב גדול בשומרון.

10. לעתיד לבא, שנאמר (עמוס ה): לא רעב ללחם ולא צמא למים, כי אם לשמוע את דבר ה'.

 

מדוע לא הודיע יוסף לאביו, במשך 22 השנים, כי עדיין הוא חי?

יוסף היה בן 17 שנה כשעזב את אביו. עמד לפני פרעה בגיל 30. כלומר 13 שנה היה במצרים (שנה אצל פוטיפרע ו-12 שנה בבור האסורים). 7 שני שבע ועוד שתי שנות רעב = כלומר 22 שנה היה יוסף במצרים ולא ראה את אביו. (בדיוק כמו שיעקב לא ראה את יצחק 22 שנה כשברח מעשו...)

מדוע לא שלח יוסף לאביו איזה שהוא מסר או שליח להודיע כי הוא עדיין חי?

  1. כותב על כך הר"י מוינה, בשם הרי"ח: תימא, צדיק גדול כיוסף, ציער אביו ולא הודיעו מיד כי הוא חי ושליט כל הארץ? ויש לאמר. אילו היה יוסף עושה זאת, כל אחיו היו בורחים, זה למזרח וזה למערב מפני הבושה. אבל עתה לקחם בדברים רכים, מעט מעט עד שהתוודע אליהם, וכוונתו היתה לטובה. ע"כ
  2. על פי המדרש: ..."אלא כשהחרימו אחיו שלא לגלות גיזרו, השביעו גם את יוסף שלא יגלה, ואף שיתפו לשכינה. (שהיו רק 9 אחים שראובן הלך לאביו לשרתו. שיתפו השכינה כדי שיתקיים החרם בעשרה).

 

" מַהֲרוּ, וַעֲלוּ אֶל-אָבִי" מכאן – שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות


 

למה פרעה שואל לגילו של יעקב? ומה פשר תשובתו של יעקב?

פרעה שואל לגילו של יעקב משתי סיבות:

א.      לפי המדרש, כשבא יעקב לפני פרעה, המשקוף של הפתח עלה והגביה עצמו, כך שיעקב לא היה צריך לכופף ראשו ולהשתחוות לפני בואו אל פרעה, בדיוק כפי שקרה לאברהם אבינו, ע"ה, כשבא לפני פרעה הקודם. (שהיה אב סבו של פרעה זה). לכן חשב פרעה שיעקב הוא אברהם. לכן רצה לדעת בן כמה הוא.

ב.      כשהגיע יעקב, פסק הרעב. כשראה פרעה את יעקב, חשש שמא יעקב כל כך זקן ולא יחיה זמן רב והרעב יחזור. לכן רצה לדעת מה גילו.

ובאשר לתשובתו של יעקב: התכוון לאמר: אומנם אני בן 130 שנה. אך אני נראה זקן יותר מכפי גילי, כיוון שחיי היו עם הרבה סבל ויסורין ונתנו אותותום על גופי. אבל עוד לא הגעתי לשנות אבותי, שאבי יצחק חי ק"פ=180 שנה. וסבי אברהם חי 175 שנה. אז אל תדאג יש לי עוד כמה שנים טובות לחיות.

 

זה אשר חשבתי כתבתי ורק לשם שמים נתכוונתי, וה' יעשה הישר והטוב,

 הפטרת ויגש: (יחזקאל, ל"ז): "וְאַתָּה בֶן-אָדָם, קַח-לְךָ עֵץ אֶחָד, וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה, וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו; וּלְקַח, עֵץ אֶחָד, וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם, וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו.... וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל-אֶחָד, לְךָ--לְעֵץ אֶחָד; וְהָיוּ לַאֲחָדִים, בְּיָדֶךָ".

רמז על שני עצים – יהודה ויוסף. יהודה: רמז לכל ישראל בכל העולם שהם נשארו רק שני שבטים – יהודה ובנימין וחלק קטן מלוי. אלה חשובים לעץ אחד. שאר עשרת השבטים, רובם מעבר לנהר הסמבטיון והם העץ השני, הנקראים על שם יוסף שעתידין להיות נוספים על ישראל, שיהיו מספר י"ג שבטים כמניין "אחד". שני העצים הללו יתחברו יחד, רמז לאחדות ישראל באחרית הימים, על כל שבטיה. זה שנאמר: "לאחדים בידיך", שבזכות האחדות יתקיים: "ועלו מושיעים בהר ציון" הם עשרת השבטים, במהרה בימינו אמן.

 

צום עשרה בטבת (מלכים ב', כ"ה)

השבוע, אם חלילה וחס לא יבא משיח צדקינו עד יום שלישי י' בטבת, הרי שנאלץ לצום ולהתענות שוב על תחילת המצור על ירושלים. כידוע, עשרה בטבת הוא יום צום המציין את תחילת המצור של נבוכדנאצר מלך בבל על ירושלים. המצור החל ביום עשרה (יו"ד) בטבת בשנת ג'ר"ב (בערך 3202 לבריאת העולם, למנינם: 588 לפני הספירה), ונמשך שנה וחצי - עד כיבוש ירושלים וחורבן בית המקדש ביום תשעה (טי"ת) באב.

בתקופת המצור הארוכה סבלו תושבי ירושלים מרעב קשה ומתמשך, המצור המתמשך הביא לרעב כבד, שגרם למותם של רבים מתושבי ירושלים. על-פי המסופר במגילת איכה, היה הרעב מלווה בתופעות אכזריות ביותר: נשים אכלו את פרי בטנן, את ילדיהן (איכה פרק ב פס' כ); "יְדֵי, נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת--בִּשְּׁלוּ, יַלְדֵיהֶן".

מאז, במשך יותר מאלפיים וחמש מאות שנה, מציינים אנו את היום הזה כיום צום ואבל על חורבן ירושלים. האבל איננו רק על חורבן עיר מפוארת ומרכז רוחני של עם ישראל, אלא גם על כך שבעקבות חורבן ירושלים יצא עם ישראל לגלות ונאלץ לעזוב את ארצו.

יהי רצון שיתהפך עלינו יום הצום הזה לשמחה וליום טוב.

ליקט וחיבר: הרב ששון נתן