הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 

"שְׂשׂוֹן לִבִּי"

 
 לעילוי נשמת דודי מורי ורבי
הרב ששון עבדול עזיז מזרחי בן ג'חלא, זצוק"ל
"סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות"
ביום השישי ז' ניסן התשנ"ח
ליקט וחיבר הרב ששון נתן שליט"א
   ששון ליבי    פתח דבר    לינקים / צור קשר    פרשת השבוע    בראשית תמן    English
 
    מיוחד לט"ו בשבט
    מיוחד לפורים
    זיווג טוב
    אותיות כפולות
    פסח
    תנך-תלמוד ומספרים
    מילים כפולות בתורה
    פרפראות
    Audio / Video
    לראש השנה
    בראשית תמן
    English

בס"ד,  "נָחַלְתִּי עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם כִּי-שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה"

עלון "שְׂשׂוֹן לִבִּי" לפרשת "ויצא" ה'תשס"ז

לזיכוי הרבים – ולמיתוק הדינין מעל עמו ישראל

 

שבת פרשת "ויצא"

"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה"

 

מה ייחודו של "המקום" אליו הגיע יעקב?

כתוב "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם" וכן "הַמָּקוֹם". בשני המקומות בה"א הידיעה. מה חשיבותו של מקום זה?

המקום, זה שהקריבו שם את קורבנותיהם: אדם, קין, הבל ונוח. ואברהם אבינו עקד את יצחק עליו, שנאמר: "...אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר-לוֹ הָאֱלֹקִים.  בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-הַמָּקוֹם..." – בפרשת העקידה נאמר מספר פעמים "המקום". כמו כן: "וַיָּבֹאוּ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר-לוֹ הָאֱלֹקִים, וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת-הַמִּזְבֵּחַ" – איזה מזבח בנה? שתיקן את אותו מזבח שעשו אדם, קין, הבל ונוח.

ואומרים כי "אבני המקום" הם אבני המזבח המדובר, אותם לקח יעקב ועשאם כעיגול סביבו והם ששמרוהו כל הלילה מחיות רעות. ובבוקר קם ותיקן מהם שוב את המזבח.

 

אבני המקום הפכו לאבן אחת. למה לא הפכו לכרית רכה, שיהיה נוח לצדיק?

האבנים הללו היו אבני המזבח שנעקד עליו יצחק אבינו ע"ה ונהפכו להיות אבן אחת והיא אבן השתיה שבבית המקדש (הרמב"ן).

ומכיון שמקום זה מקודש ביותר ובחר השם יתברך את המקום למקדש והיכל מלך, לכן העלימו הקדוש ברוך הוא בחלוקת הארץ כדי שלא תהיה מריבה בין השבטים, כי כל שבט ירצה שיהיה חלקו במקום מקודש כזה. (מורה נבוכים)

בתחילה כתוב "מאבני המקום" ולאחר מכן "ויקח את האבן", לפי שבתחילה התחילו שריהם של האבנים רבות זו עם זו, זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו וזאת אומרת עלי יניח, מיד עשאן הקדוש ברוך הוא אבן אחת. (רש"י  ז"ל)

שואלים העולם אם כבר נעשה נס ליעקב אבינו שכל האבנים נעשו לאבן אחת בכדי שיניח הצדיק את ראשו מדוע לא נעשה נס גמור שיהפך לכרית שיהיה גם נוח לו? אלא מכאן רואים שמכיון שהאבנים נעשו לאבן אחת ע"י מריבה, לכן לא זכו להפך לכרית. שממריבה לא תצא טובה גמורה (בשם הגאון מוילנה לבוש יוסף)

 

הרעיון מאחורי הסולם

"וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה". רבים הרעיונות המסתתרים סביב הסולם שראה יעקב:

  1. כדי שהראש יהיה בשמים, כלומר שיתעלה האדם בתלמוד התורה, צריך שהרגליים יהיו מוצבים היטב על הארץ, כלומר שיעשה טוב עם הבריות. 
  2. "סֻלָּם" כתיב חסר. לעולם יידע האדם שכל הטרחה שיטרח להגיע לשמים (לגן עדן), תלויה במצוות שעשה על הארץ. וכל מה שטרח ועשה – עדיין לא הגיע לשלמות, ולכן אל יתגאה.
  3. "סֻלָּם" כתיב חסר = 130 = סיני. הראה הקב"ה ליעקב מעמד הר סיני.
  4. "סולָּם" – בכתיב מלא = 136 = קול = צום = ממון. שלושה דברים אלה מהווים כלים לאדם ומשמשים אותו כסולם להגיע לשמים (גן עדן).

א.                  על יד קול = תפילה, שמתפלל בכוונה ומבקש על עצמו ועל כל עם ישראל.

ב.                  על יד צום = תשובה, שמקבל על עצמו מידי יום לחזור בתשובה שלמה

ג.                    על יד ממון = צדקה, שמפזר מעותיו לנזקקים, וצדקה – תציל ממות

  1. "סולָּם" – בכתיב מלא = 136 = עוני. אם אדם אינו משתמש בממון לעלות למעלה, הרי הוא עשיר בכסף, אבל עני במעשים.
  2. השמים והארץ מחוברים דרך "סולם". מה שנעשה בארץ – נרשם בשמים.
  3. "סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה" = אלה הקורבנות. "מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה" = זה הריח ניחוח לה'.

 

הנהגות הבוקר – למדנו מיעקב

יעקב מקיץ משנתו ומיד אומר:

"אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה" – אכן, כבודו מלא עולם. כשאדם ישן – "שוכח" את מציאותו יתברך, לכן מיד כשמתעורר צריך לאמר: "מודה אני לפניך מלך חי וקיים...".

וְאָנֹכִי, לֹא יָדָעְתִּיתורה. לכן, מיד מברך ברכות התורה.

וַיִּירָא, וַיֹּאמַר, מַה-נּוֹרָא, הַמָּקוֹם הַזֶּה בכל מקום חייב להתמלא ביראת ה' ולעובדו בשמחה.

אֵין זֶה, כִּי אִם-בֵּית אֱלֹקִים – וימהר לרוץ לבית הכנסת

וְזֶה, שַׁעַר הַשָּׁמָיִם – כי בבית הכנסת יש סיכוי שיגיעו תפילותינו לשער השמים

"הבאר" – רמז וסימן ליעקב ולישראל צאצאיו

וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה – באר מים = ואין מים אלא תורה

וְהִנֵּה-שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי-צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ – שלוש הכתות המהוות = ציבור = צדיקים בינוניים ורשעים.

כִּי מִן-הַבְּאֵר הַהִוא, יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים – התורה הזו אמורה להשקות ולהציל את כל שלוש הכתות

וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, עַל-פִּי הַבְּאֵר – האבן = זהו יצר הרע, המנסה להניאם מלהתפלל וללמוד

וְנֶאֶסְפוּ-שָׁמָּה כָל-הָעֲדָרִים – אך כאשר מתאחדים הציבור ביחד, בכוחם לנטרל את יצר הרע

וְגָלְלוּ אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר – ומזיזים את יצר הרע בקלות, "כאדם המעביר הפקק מעל פי הצלוחית" 

וְהִשְׁקוּ, אֶת-הַצֹּאן – ומתפללים, ולומדים ומלמדים את "צאן ה'" – הם הילדים = דור ההמשך.

וְהֵשִׁיבוּ אֶת-הָאֶבֶן עַל-פִּי הַבְּאֵר, לִמְקֹמָהּ – אך, כאשר מתפזרים וחוזרים כל אחד למקומו, שוב חוזר יצר הרע.

 

מה בא סיפור "הדודאים" ללמד אותנו?

הנה ראיונו כי ראובן מביא אל אימו דודאים. הדודאים כידוע, יש בהם מעלה לפוריות. ולמה הביא ראובן לאימו? שכתוב על לאה, לאחר שילדה את יהודה: "וַתַּעֲמֹד, מִלֶּדֶת". לכן בקשה מראובן שיביא לה דודאים.

רחל רואה זאת ומבקשת הדודאים, אולי זה יעזור לה ללדת. לאה מסכימה.

ומעניין, רחל לקחה הדודאים, יעקב בא אליה ולא אל לאה, ובכל זאת לאה היא הנכנסת להריון ורחל – לא.

זהו המסר שבאה התורה ללמדינו: הקב"ה – בידו, ואך ורק בידו המפתח ללידה. לא דודאים ולא בני אדם – לא הם שיחישו פרי בטן. תפילותיה ודימעותיה של האישה הם היכולים להחיש את ביאת פרי הבטן לעולם.

 

גלעד = יגר שהדותא. לשם מה כותבת התורה את השם הארמי?

בסוף הפרשה מופיעה הברית שנכרתה בין לבן ליעקב, לאחר ניסיון הבריחה של יעקב. את כריתת הברית מציע לבן והתורה מתארת איך הם ליקטו אבנים ויצרו את הגל, לעדות, שהם לא יעברו אותו כדי להרע זה לזה.

אותו גל אבנים נקרא על ידי יעקב, גלעד. התורה טורחת להדגיש כאן  "ויקרא לו לבן יגר שהדותא" ולא מסתפקת בשם העברי גלעד. הדגשה זו מעוררת  שאלה, מדוע נעשה כך בעניין זה באופן יוצא מן הכלל ביחס למקומות אחרים? מה ראתה התורה לציין כאן את התרגום הארמי למילה גלעד שזהו 'גל עדות' ולציין שכך קרא לו לבן?

כאשר אדם נותן מתנה או מוכר לחברו, אחד התנאים לקיומו של ההסכם הוא, שיהיה הנותן, נותן מדעתו והמקבל, מקבל מדעתו, (בשפה משפטית, נותן מרצון ומקבל מרצון). המקבל והנותן, צריכים להסכים בדעתם ולהשלים עם קיום העסקה. במקרה שלנו לבן עושה מעשה וכורת ברית לדורות הבאים, על כן חייב הוא, כמנהיג וכראש לאנשיו שבאו עימו, להראות להם ולהבטיח כי הבינו מה נעשה כאן. והיות ושפתם היא ארמית, על כן טורח לבן וקורא למקום בשפה הארמית, שיבינו הכל במה מדובר.

אך האם באמת קיימו ברית זו? לפי המדרש, בלעם בן בעור (שהוא לבן), ניסה לקלל את עם ישראל וכידוע, קללתו הפכה לברכה. זאת עלינו ללמוד מלבן. גם אם יכרות ברית, ויכתוב אותה בשפתו, ויחתום, ויצהיר, ויוכיח את עמו לשמור את הברית או החוזה שסוכם – "אין אמונה בגויים". וראינו זאת במו עינינו עם הסכמים וחוזים עם "בני הדודים" שחתימתם אינם שווה אפילו את הדיו והנייר שעליו חתמו. כן יאבדו כל אויבך ה'.

 

"מחניים" – שני מחנות

שני סוגי מלאכים: אחד שהיו מבריאת העולם, ונבראו ביום השני. והסוג השני, שנבראים ממצוותיו של האדם. זה שאמרו חז"ל: "העושה מצווה אחת – קונה לו פרקליט אחד". (אבות ד'). המלאכים ששלח יעקב – היו מלאכים "לפניו" שנוצרו ממעשיו הטובים. המלאכים שבאו כאן לקראת שובו מחרן היו מלאכי ה'.

 

הפטרת השבוע: "וְעַמִּי תְלוּאִים, לִמְשׁוּבָתִי; וְאֶל-עַל, יִקְרָאֻהוּ--יַחַד, לֹא יְרוֹמֵם..." (הושע י"א).

ספר הושע הינו אחד מתרי עשר (12) ספרי נביאים: (הושע, יואל, עמוס, עובדיה, יונה, מיכה, נחום, חבקוק, צפניה, חגי, זכריה, מלאכי). הנביא הושע בן בארי, ניבא בימיו של ירובעם השני (בן יהואש) שחי בימי עוזיה, יותם ואחז – מלכי יהודה. בימיו של הושע, נרצחו המלכים בזה אחר זה והמלכות היתה רופפת.

הנביא מוכיח את העם על ההידרדרות המוסרית שבין אדם לחבירו, וכן בין אדם למקום. הוא מוכיח את עשרת השבטים ומבקש מהם להמשיך בדרך ה' כפי שממשיכים לעשות שני השבטים האחרים: יהודה ובנימין.

 

יהי רצון מלפני אלוקי השמים שיזכינו להיות תמיד בגדר "סולם מוצב ארצה" בלימוד התורה, יראת שמים וחינוך ילדינו כך שנזכה, בעזרתו יתברך להמשך הפסוק "וראשו מגיע השמימה". ויחיש גאולתינו מהרה, ונשמע ונתבשר בשורות טובות ישועות ונחמות, אמן.

 

שבת שלום

 

אם רצונך להפיץ עלון זה ברבים אנא התקשר ל-02-581-2830, (מעלות דפנה 127/5) או, קח את הדפים המקוריים ועשה העתקים לזיכוי הרבים. אין אנו רוצים כסף.  העלון השבוע:   לעילוי נשמת: ישי יוסף בן פייגא ז"ל, שמואל בן פייגא ז"ל.

 ולרפואת: סעידה שולמית בת נעימה הי"ו. דליה בת שמחה הי"ו, יצחק אייזק בן חיה שרה הי"ו, עזרא בן כתון הי"ו, הנערה חיה רבקה בת שיינדל שרה הי"ו, הילדה נעה בת נעמה הי"ו, רחל בת מאשא הי"ו, רפואה שלמה, רפואת הנפש ורפואת הגוף. ויחזירם לאיתנם כבראשונה.  א-ל נא רפא נא להם. אמן.

ליקט וחיבר: הרב ששון נתן