הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 

"שְׂשׂוֹן לִבִּי"

 
 לעילוי נשמת דודי מורי ורבי
הרב ששון עבדול עזיז מזרחי בן ג'חלא, זצוק"ל
"סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות"
ביום השישי ז' ניסן התשנ"ח
ליקט וחיבר הרב ששון נתן שליט"א
   ששון ליבי    פתח דבר    לינקים / צור קשר    פרשת השבוע    בראשית תמן    English
 
    מיוחד לט"ו בשבט
    מיוחד לפורים
    זיווג טוב
    אותיות כפולות
    פסח
    תנך-תלמוד ומספרים
    מילים כפולות בתורה
    פרפראות
    Audio / Video
    לראש השנה
    בראשית תמן
    English

בס"ד,  "נָחַלְתִּי עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם כִּי-שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה"

עלון "שְׂשׂוֹן לִבִּי" לפרשת "וירא"

לזיכוי הרבים – ולמיתוק הדינין מעל עמו ישראל

 

שבת פרשת "וירא"

"וַיֵּרָא אֵלָיו ה', בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם"

 

למה צחקה שרה? מדוע לא הוכיח אותה הקב"ה ישירות? הרי גם אברהם צחק?

שרה צחקה בליבה: "וַתִּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר:  אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן", הקב"ה פונה לאברהם בשאלה: "לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה"? ומשנה מפני השלום "לֵאמֹר, הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד--וַאֲנִי זָקַנְתִּי".ולא אומר לאברהם ששרה בעצם אמרה "וַאדֹנִי זָקֵן". וממשיך הקב"ה להקשות על אברהם: "הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר? לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ, כָּעֵת חַיָּה--וּלְשָׂרָה בֵן". אברהם מוכיח את שרה על "צחוקה" הנשמע כחוסר אמונה, חלילה. ותגובת שרה: "וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי, כִּי יָרֵאָה". אומרת שרה: לא צחקתי במובן הזלזול של המילה, חלילה, אלא מתוך השתוממות ופליאה. אברהם עומד על דעתו: "וַיֹּאמֶר לֹא, כִּי צָחָקְתְּ".

כמה בירורין על המקרה הזה:

  1. מדוע יש לחשוב שצחוקה של שרה, מביע חוסר אימון, והוא שונה מצחוקו של אברהם שגם כן נאמר עליו: "וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל-פָּנָיו, וַיִּצְחָק; וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ, הַלְּבֶן מֵאָה-שָׁנָה יִוָּלֵד, וְאִם-שָׂרָה, הֲבַת-תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד" (בראשית, י"ז,י"ז). אדרבא, ממחשבותיו של אברהם נאמר בבירור שכביכול לא יתכן שאברהם ושרה בגיל כזה אכן ילדו.
  2. כיצד יכולים אברהם ושרה לחשוב שבגיל כשלהם לא ניתן ללדת? הרי כל הדורות שלפניהם ילדו אחרי 100 שנה, (להלן בפרשת בראשית ונוח), מדוע שגם הם לא ילדו לאחר 100?
  3. מדוע צריך הקב"ה להוכיח את אברהם על מעשה שרה? יוכיח אותה ישירות כפי שהיה עם חוה. האם יותר טוב לשנות במילים מפני השלום אבל מצד שני לבייש את שרה בפני אברהם?

 

ננסה לענות על פי מפרשי התורה שדנו וחקרו עניין זה:

1.      רבים טוענים שצחוקו של אברהם היה משמחה וחדווה ולא משום חוסר אימון. מדוע שלא נאמר שגם שרה צחקה מתוך שמחה? אלא, שהקב"ה, הבוחן כליות ולב ויודע מה באמת חושב האדם בליבו, ראה כי צחוקה של שרה היה שונה מצחוקו של אברהם.

2.      לגבי גילם של אברהם ושרה, בדורם אנשים היו מולידים כבר בגיל 30 ולא כדורות של אדם ונוח. לכן נבין מדוע כל העולם יתפלא ששרה יולדת בגיל כזה.

3.      הקב"ה מוכיח את אברהם ולא ישירות את שרה: שהיא היתה גדולה ממנו בנבואה. ובעצם הקב"ה מוכיח את אברהם על צחוקו בזה שהוא אומר לו על שרה. ובמדרש הגדול נאמר: "שניים שעשו דבר שלא כהוגן, והיה אחד מהם גדול ואחד קטן, אין ממחין (מוכיחין) אלא בקטן. והגדול מרגיש מאליו".

 

אנו מוצאים שצחוקה של שרה היה מתוך השתוממות ופליאה. וכאשר נולד יצחק היא אומרת: " וַתֹּאמֶר שָׂרָה--צְחֹק, עָשָׂה לִי אֱלֹקִים". כאן מתנצלת ומסבירה שרה את צחוקה: לא מחסרון אמונה בדברי המלאך צחקתי, אלא מתוך השתוממות לפלא הגדול. ואתם חושבים שאני היחידה שמתפלא? "כָּל-הַשֹּׁמֵעַ, יִצְחַק-לִי" כל העולם מתפלא על כך. (ע"פ "אוזניים לתורה", מעם לועז, מדרש הגדול, מדרשי חז"ל ועוד).

 

ראתה שרה אימנו, כבר אז, שישמעאל "מצחק"- מה בדיוק ראתה?

אמר רבי שמעון בן יוחאי: ארבעה דברים היה ר"ע דורש ודברי נראין מדבריו. דרש ר"ע (בראשית כא) "ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק". אין צחוק האמור כאן אלא עבודת כוכבים שנא' (שמות לא) "וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק". מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל בונה במסין (במות) וצד חגבים ומעלה ומקטיר לעבודת כוכבים.

ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: אין צחוק האמור כאן אלא גילוי עריות שנא' (בראשית לט) "בא אלי העבד וגו' לצחק בי". מלמד שהיתה [אמנו שרה] רואה את ישמעאל מכבש את [הגנות] ומענה את הנשים.

ר' ישמעאל אומר: אין לשון צחוק אלא שפיכות דמים שנא' (שמואל ב ב): "ויאמר אבנר אל יואב יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו...ויקומו ויעברו במספר...ויחזיקו איש בראש רעהו וחרבו בצד רעהו ויפלו יחדיו". מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל נוטל קשת וחצים ומזרק כלפי יצחק שנא' (משלי כו) "כמתלהלה היורה זקים וגו' כן איש רמה [וגו']".

ואני (רבי שמעון בר יוחאי) אומר: חס ושלום שיהיה בביתו של [אותו] צדיק ההוא כך.  אפשר [למי] שנא' עליו (בראשית יח) "כי ידעתיו למען אשר יצוה..." יהא בביתו עבודת כוכבים [וגילוי] עריות ושפיכות דמים?

אלא אין צחוק האמור כאן אלא לענין ירושה.  שכשנולד אבינו יצחק, לאברהם אבינו, היו הכל שמחין ואומרין נולד בן לאברהם, נוחל את העולם, ונוטל שני חלקים. והיה ישמעאל מצחק [בדעתו] ואומר, אל תהיו שוטים. אני בכור ואני נוטל שני חלקים.

שמתשובת הדבר אתה למד [שנאמר] (בראשית כא) כי לא יירש בן האמה וגו' ורואה אני את דברי מדברי ר"ע. (על פי התוספתא בסוטא ו', ו')

וכן, לצערינו, המצב עד היום. מה ששרה אימנו ראתה אז, ממשיך גם היום: הם עדיין נוטלים חיצים ומזרקים כלפי יצחק ועדיין טוענים שארץ ישראל היא ירושתם הבלעדית....לא נותר לנו אלא לחכות ולראות גם את: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ:  כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק".

 

אופן השיחה בין אברהם והקב"ה, ובאותו הזמן שיחה עם המלאכים:

בעת קריאת הפרשה, נראה מוזר שאברהם אבינו נמצא בשיחה עם הקב"ה, פתאום הוא רואה שלושה אורחים, "עוזב" לכאורה, את הקב"ה ומטפל באורחים, היכן הנימוס, היכן הכבוד לקב"ה? נתבונן היטב בפסוקים ונבין:

וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא... הקב"ה נגלה לאברהם (ביום השלישי למילה) ומדבר עימו.

...וַיַּרְא (אברהם), וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו...

וַיֹּאמַר (אברהם מדבר אל הקב"ה):  אֲ-דֹ-נָ-י (הניקוד מתחת לאות ד'=קמץ, כלומר: הקב"ה. אם היה מתחת לאות ד' פתח = היינו קוראים, אדונים שלי (כמו אצל לוט בפרק י"ט, ב'), אבל כאן הכוונה = הקב"ה בשם אדנות.

(אברהם מבקש מהקב"ה) אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ--אַל-נָא תַעֲבֹר, מֵעַל עַבְדֶּךָ. – אנא אל תלך, השאר כאן.

(אברהם מדבר עם המלאכים) יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם.... מצוות הכנסת אורחים

וַיֹּאמְרוּ (המלאכים לאברהם) כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. 

וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה, אֶל-שָׂרָה...... הכנות לארוחה

וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו (המלאכים לאברהם) אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ? וַיֹּאמֶר (אברהם), הִנֵּה בָאֹהֶל 

וַיֹּאמֶר (המלאך המבשר) שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וְהִנֵּה-בֵן, לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ

וְשָׂרָה שֹׁמַעַת...וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר:  אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן.

בכל הזמן הזה, הקב"ה עדיין שם: וַיֹּאמֶר ה', אֶל-אַבְרָהָם:  לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה..

וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים – המלאכים מתכוננים לעזוב וַיַּשְׁקִפוּ עַל-פְּנֵי סְדֹם...

וְאַבְרָהָם--הֹלֵךְ עִמָּם, לְשַׁלְּחָם. מצוות לווית האורחים – הקב"ה עדיין "מחכה".

וה' אָמָר:  הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם, אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה.... הקב"ה מגלה לאברהם את אשר עומד לעשות לסדום, כנראה תוך כדי ליווי המלאכים ...וַיֹּאמֶר ה': זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי-רָבָּה....

וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים, וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה.... עד כאן מצוות ליווי האורחים, אברהם חוזר למקומו שם דיבר עם הקב"ה.וְאַבְרָהָם--עוֹדֶנּוּ עֹמֵד, לִפְנֵי ה'. וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם, וַיֹּאמַר (לקב"ה):  הַאַף תִּסְפֶּה, צַדִּיק עִם-רָשָׁע......

מכאן והלאה ממשיכה השיחה על אודות סדום ועמורה.


"שלשלת" – טעם מיוחד ונדיר במינו

הטעם "שלשלת" מופיע בתורה ארבע פעמים בלבד. שמו של טעם זה בא מהסיפרה – שלוש ונובע מהעובדה שכאשר מנגנים אותו, שומעים שלוש פעמים עליה וירידה בטעם (גם לספרדים וגם לאשכנזים). מעניין שבכל מקום בו מופיע טעם זה, מראה על פעולה מתמשכת ואולי הססנית קימעא. "שלשלת" מופיע 3 פעמים בספר בראשית ופעם אחת בספר ויקרא בפרשת "צו":

  1. בפרשתינו בעניין לוט, כשאמרו לו המלאכים שיש לצאת מן העיר, נאמר (בראשית י"ט, ט"ז): "וַיִּתְמַהְמָהּ" – על מילה זו – "שלשלת", לאמר לנו שהתנהל לאיטו והיה ספק בליבו אם אכן יהפכו את העיר או לא.
  2. בעניין אליעזר עבד אברהם כשהתפלל לסימן למציאת זיווג ליצחק, נאמר(בראשית, כ"ד, י"ב): "וַיֹּאמַר" – על מילה זו יש "שלשלת", לאמר לנו שהאריך בתפילתו ושהיה מאמין ולא מאמין אם אכן יקבל סימן משמים, שכתוב אחר כך: "וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה, לָהּ; מַחֲרִישׁ--לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ה' דַּרְכּוֹ, אִם-לֹא".
  3. בעניין יוסף כאשר סירב להיות עם אשת פוטיפרע אדונו, נאמר (בראשית, ל"ט ח'): "וַיְמָאֵן" – על מילה זו יש "שלשלת", לאמר לנו על מלחמתו של יוסף, התמידית והיומיומית ביצר התאווה. ואמרו חז"ל: "ויבוא הביתה לעשות מלאכתו, רב ושמואל, חד אמר מלאכתו ממש, וחד אמר צרכיו עמה! עד שנגלה אליו דיוקנו של אביו..."
  4. בעניין שחיטת הקורבנות, נאמר (ויקרא, ח', כ"ג): "וַיִּשְׁחָט", ללמדינו להזהר בדיני שחיטה, שישחט בניחותא וברצף כדי שלא יעבור על דיני שחיטה, כגון: שהייה. חלדה. דרסה. הגרמה ועקור.

יש לשים לב שהניגון של השלשלת הוא שונה ומוטעם במיוחד, ושאחרי הטעם שלשלת בא 'פסק' , ויש רמז בדבר.

וניתן להסביר, לעניות דעתי, ארבעה עניינים אלה לרמז לארבע יסודות בשמירת היהדות:

  1. אמונה: לוט התמהמה כי לא היה נתפס במוחו, שהקב"ה אכן "יכול" כביכול, להרוס את סדום ועמורה שהיו נחשבים למעצמי העל של הדור. וכשאמר זאת לחתניו, פשוט צחקו ממנו, מה שעוד יותר עירער את אמונתו. לכן הטעם שלשלת על המילה: "ויתמהמה". כך גם אנו לפעמים עומדים ומתמהמהים ותוהים באמונה מעורערת על נושא זה או אחר. ולעזרתינו מגיע הטעם "פסק" שבא מיד אחרי שלשלת ואומר: עצור ! קשה לך להחליט ? הנה ההחלטה על דרך התורה: - אין דרך אחרת, ששם כתוב הכל מכל כל. "אין עוד מלבדו" - הקב"ה הוא הבורא וכל שעושה - לטוב עושה שנאמר: "טוב ה' לכל". האמונה העיוורת אומנם קשה, אך מוכיחה את עצמה לטווח הארוך, שבאמת כל שהקב"ה עושה - לטוב עושה.
  2. זיווגים ושידוכים: אליעזר תוהה האם "יצליח ה' דרכו" בעניין מציאת בת זוג ליצחק. והוא אומר את דבריו עם הרבה ספקות. לכן יש טעם שלשלת על המילה: "ויאמר". כך גם אנו כשמגיעים לעניין זיווג ושידוך, קיימים הרבה ספקות. ולעזרתינו מגיע הטעם "פסק" שבא מיד אחרי שלשלת ואומר: עצור ! קשה לך להחליט ? הנה ההחלטה על דרך התורה - אין דרך אחרת, שהפוך בה והפוך בה שהכל בה. אומנם "קשה זיווגו של האדם, לפני הקב"ה, כקריעת ים סוף", אך, השלך יהבך על הקב"ה והוא יעשה הטוב.
  3. תאווה: יוסף ממאן להיות עם אשת פוטיפר. אך מטבע הדברים ומהשתלשלות העניינים מבינים אנו שיוסף נמצא בבעיה קשה ובפיתוי קשה מנשוא. לכן יש שלשלת על המילה: "וימאן". כך גם אנו בפרקים שונים בחיינו נמצאים מול פתיונות קשים. ולעזרתינו מגיע הטעם "פסק" שבא מיד אחרי שלשלת ואומר: עצור ! קשה לך להחליט ? הנה ההחלטה על דרך התורה - אין דרך אחרת, שהפוך בה והפוך בה שהכל בה. גילוי עריות הוא בבחינת "יהרג ובל יעבור", ובא הפסק ומזכיר זאת.
  4. כשרות: על המילה "וישחט" יש שלשלת כפי שהזכרנו למעלה, להזהר בענייני השחיטה. גם מזהיר על כל עניין הכשרות שבו יש לפעמים ספקות ותמיהות לאיזה כיוון ללכת ואיזה כשרות לקבל או לא.
    ולעזרתינו מגיע הטעם "פסק" שבא מיד אחרי שלשלת ואומר: עצור ! קשה לך להחליט ? הנה ההחלטה על דרך התורה - אין דרך אחרת, שהפוך בה והפוך בה שהכל בה. יש גדולי הדור ועל פיהם ישק דבר.

"והאלקים נסה את אברהם" - לשם מה ניסה הקב"ה את אברהם, האם היה לו ספק בצדקתו?

הרמב"ן עומד על כך ואומר על הפסוק " והאלקים נסה את אברהם" בראשית, כב, א :""ענין הניסיון הוא לדעתי, בעבור היות מעשה האדם רשות מוחלטת בידו, אם ירצה יעשה ואם לא ירצה לא יעשה, יקרא ניסיון מצד המנוסה. אבל המנסה יתברך יצוה בו להוציא הדבר מן הכח אל הפועל, להיות לו שכר מעשה טוב, לא שכר לב טוב בלבד. ודע כי השם צדיק יבחן (תהלים יא ה) , כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו וחפץ להצדיקו יצוה אותו בניסיון, ולא יבחן את הרשעים אשר לא ישמעו. והנה כל הניסיונות שבתורה לטובת המנוסה".

 

כלומר, הניסיון בא כדי להוציא את המידות הטובות של המנוסה מן הכוח אל הפועל, ועל כן הקב"ה אינו מנסה אלא את מי שיוכל לעמוד בניסיון, כדי להיטיב לו בשכר מעשהו הטוב.


דברי הרמב"ן מבוססים על מדרשי חז"ל, וז"ל במדרש (בראשית רבה (וילנא) פרשה נה:

"ויהי אחר הדברים האלה והאלקים נסה את אברהם, כתיב (תהלים ס:' "נתתה ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה". ניסיון אחר ניסיון וגידולין אחר גידולין בשביל לנסותן בעולם, בשביל לגדלן בעולם כנס הזה של ספינה. וכל כך למה? מפני קושט. בשביל שתתקשט מדת הדין בעולם. שאם יאמר לך אדם למי שהוא רוצה להעשיר מעשיר, למי שהוא רוצה מעני, ולמי שהוא רוצה הוא עושה מלך, אברהם כשרצה עשאו מלך, כשרצה עשאו עשיר. יכול את להשיבו ולומר לו יכול את לעשות כמו שעשה אברהם אבינו? והוא אומר מה עשה? ואת אומר לו ואברהם בן מאת שנה בהולד לו, ואחר כל הצער הזה, נאמר לו קח נא את בנך את יחידך, ולא עיכב. הרי נתת ליראיך נס להתנוסס"


נמצא, שהקב"ה אינו מנסה את האדם בגלל שאינו יודע את יכולתו הרוחנית, אלא אדרבה מכיון שהקב"ה יודע את כל סגולותיו, ומשוכנע שיכול לעמוד בניסיון לכן הוא מעמיד אותו במבחן. והסיבה לכך ביארוה במדרש "בשביל שתתקשט מידת הדין בעולם".

הניסיון בא לגלות את תעלומות לבב אותם הצדיקים, ולהרימה "כנס הזה של ספינה " שאין גבוה ממנו בכל אופק מראה העין. הצורך שבדבר הוא מפני שאנו מוצאים שאפילו מלאכי עליון אינם יודעים את עומק לבו של אברהם, לכן השטן הולך ומקטרג על אברהם שאינו ראוי לכך, עד שהקב"ה חוזר ומנסה אותו "אחר הדברים האלה", כדי לגלות את מעלתו וכדי לאמת את מידת הדין בעולם.  

 

הגדרתו של ניסיון הוא בכך, שמעמיד את האדם בהתמודדות עם קושי שמפריע לו לקיים אותו. ויש כמה דרגות של קושי אפשריים, יש קושי פיזי גשמי כאשר צריך לבחור בין קיום המצווה לנוחיותו האישית, קשה ממנו כאשר הוא נוגד את אופיו וטבעו, בדברים שנפשו דוחה אותם ועל אחת כמה וכמה כאשר הוא עומד בלבטים רוחניים שצריך לבחור ביו דבר תורני אחד שבא על חשבון חברו, או בסתירה למצפונו, וכאן עומדת בניסיון אמונתו התמימה, אם ילך אחרי בוראו בלא ערעור והרהור בחינת נעשה ונשמע. אפשר לומר שכל ניסיונותיו של אברהם היו מהסוג האחרון, התלבטויות נפש וניסיון של אמונה שהבולט ביניהם היה בודאי מעשה העקידה.

 

עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם. ומעשה אבות סימן לבנים. גם אותנו מנסה הקב"ה בניסיונות לא קלים. הקב"ה בחן את נאמנותו של אברהם אבינו לארץ-ישראל: "ויהי רעב בארץ", אחר-כך מלחמה עם ארבעה המלכים ואחר-כך עקידת יצחק, עשרה ניסיונות.


גם אותנו מנסה הקב"ה. הוא בוחן את כוח עמידתנו ואת מידת נאמנותנו לארץ ישראל ארץ הקודש ארץ ה''."'ה' - צדיק יבחן". ופירשו חכמים פסוק זה, שאין הקב"ה מנסה אלא את אלו שיוכלו לעמוד במבחן, אלו הצדיקים. כמו שהקדר המוכר קדרות, כשהוא רוצה להראות שהקדרות שלו חזקות ואינן נשברות, הוא מכה עליהם, אבל הוא בוחר להכות רק את הקדרות החזקות שיכולות לעמוד במכות ולא להישבר. כך הקב"ה בוחן את הצדיקים שיכולים לעמוד במבחן.

 

בתקופה האחרונה הקב"ה מעמיד אותנו בניסיונות חוזרים ונשנים לבחון את דבקותנו במצוה הגדולה של ישוב ארץ-ישראל השקולה ככל התורה כולה. אין ספק שאלה הם נסיונות קשים. אך האמונה, היראה והדבקות בקב"ה, היא זו שצריכה לתת לנו את הכוח והיכולת והסיוע להתמודד עם נסיונות אלה ולעמוד בהם בכבוד.

 

אברהם אבינו, ע"ה, במעשה העקדה, נותן מסר ברור לבניו לדורי דורות: אין מהרהרין אחרי מדותיו של הקב"ה, כי" ה' צדיק יבחן" והוא בחר בנו להיות" נס להתנוסס מפני קושט סלה".. אז מה יש לנו לדאוג?



עקידת יצחק – היתכן שאברהם יעשה דבר כזה?

אברהם אבינו, ע"ה, היה מטיף לאנשי דורו כנגד העבודה זרה. אחד הדברים שהיו שכיחים בדורו, זה הקרבת בני אדם "כשי, קורבן" לעבודת אלילים. הא כיצד אברהם יסביר מעשהו זה, בו הוא לוקח את בנו יחידו והולך לשוחטו לשם בעליו (הקב"ה)? הרי כנגד זה הוא נלחם בנמרוד ואנשיו ונזרק לאש וניצל. ועכשיו יקח את בנו ויקרבו לעולה? ועוד, איך הוא יסביר מעשהו לבנו יצחק בן ה-37? ויותר קשה, "וילכו שניהם יחדיו" – האב לזבוח והבן להיזבח, ושניהם ידעו בדיוק למה הם הולכים, הכיצד יסבירו מעשיהם לעובדי האלילים, הרי שכביכול במעשה העקידה הם אומרים לגויים: מעשיהם נכונים, הקרבת אדם זה טכס דתי ויש בו עניין של הקרבה ומתנה לאלילים, חלילה, כל אחד ואלילו הוא. והגויים יחגגו ניצחונם וירימו גאוותם עד שחקים שהנה יש להם חיזוק אפילו מאברהם. אם כך, מה הרבותא שיש במעשה אברהם, אם הוא אינו מעורר אמונה בשיטתו, אלא ההפך, חלילה? הא כיצד יתכן דבר כזה?

כדי להשיב על קושיא זו, עלינו להבין קודם מיהו אברהם אבינו, ע"ה. עוד בצעירותו עשה קידוש השם, כאשר נזרק לכבשן האש. שם לא היה ציווי מהקב"ה להזרק לאש, ה' כלל לא דיבר עם אברהם והוא הבין שיש בורא לעולם ואם אמונתו בקב"ה אמיתית, הרי שהכל יתהפך לטובה. ואכן כך היה. ראו הכל כי ה' הוא האלוקים.

כמו במקרה ההוא, כן גם במעשה העקידה, אברהם מאמין באמונה שלמה "שכל מן דרחמנא עביד - לטב עביד", וקל וחומר אם יש ציווי מהקב"ה לעשות משהו,בוודאי ובוודאי שהקב"ה יודע מה הוא עושה. ומי אני שאשאל ואחקור אחריו? לכן מיד "וישכם אברהם בבוקר" לעשות רצון ה' ולהראות שוב לעולם: ה' הוא האלוקים. ואני, אברהם, ובני יצחק, שליחיו הנאמנים, מאמינים בו בלב שלם ונפש חפצה.

 

הפטרת השבוע: "וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי-הַנְּבִיאִים צָעֲקָה אֶל-אֱלִישָׁע לֵאמֹר, עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת, וְאַתָּה יָדַעְתָּ, כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת-ה'; וְהַנֹּשֶׁה--בָּא לָקַחַת אֶת-שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ, לַעֲבָדִים" (מלכים ב', פרק ד').

הסיבה לקריאת הפטרה זו, היא העובדה שאלישע מבשר לאשה הגדולה מהעיר שונם (עיר בעמק יזרעאל) כי היא עומדת ללדת בן תוך השנה. היות שבפרשה מתבשרת שרה על הולדת יצחק כך ההפטרה מעין הפרשה.

 

יהי רצון מלפני אלוקי השמים שיפקוד את כל העקרות בבנים זכרים לעבודתו יתברך. יחיש גאולתינו ונשמע ונתבשר בשורות טובות ישועות ונחמות, אמן.

שבת שלום

 

ליקט וחיבר: הרב ששון נתן