הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 

"שְׂשׂוֹן לִבִּי"

 
 לעילוי נשמת דודי מורי ורבי
הרב ששון עבדול עזיז מזרחי בן ג'חלא, זצוק"ל
"סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות"
ביום השישי ז' ניסן התשנ"ח
ליקט וחיבר הרב ששון נתן שליט"א
   ששון ליבי    פתח דבר    לינקים / צור קשר    פרשת השבוע    בראשית תמן    English
 
    מיוחד לט"ו בשבט
    מיוחד לפורים
    זיווג טוב
    אותיות כפולות
    פסח
    תנך-תלמוד ומספרים
    מילים כפולות בתורה
    פרפראות
    Audio / Video
    לראש השנה
    בראשית תמן
    English

בס"ד,  "נָחַלְתִּי עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם כִּי-שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה"

עלון "שְׂשׂוֹן לִבִּי" לפרשת "לך-לך"

לזיכוי הרבים – ולמיתוק הדינין מעל עמו ישראל

 

שבת פרשת "לך-לך"

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ."

 

משנה מקום – משנה מזל

אומרת הגמרא במסכת ראש השנה, ט"ז: ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם, אלו הן:

  1. צדקה דכתיב (משלי י) "וצדקה תציל ממות"
  2.  צעקה דכתיב (תהילים קז) "ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יוציאם".
  3. שינוי השם דכתיב (בראשית יז) "שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה" וכתיב "וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן". (וכן באברם – לא מוליד, אברהם – מוליד).
  4. שינוי מעשה (תשובה) דכתיב (יונה ג) "וירא האלהים את מעשיהם" וכתיב (יונה ג) "וינחם האלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה"
  5. ויש אומרים: אף שינוי מקום דכתיב (בראשית יב) "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך" והדר (ואחר כך) "ואעשך לגוי גדול".

 

הקב"ה מרמז לאברהם מאילו דברים צריך להתרחק בעולם הזה:

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ". רמז שיתרחק (או יצמצם) האדם מארבעה דברים ובזכות זה יקבל חלקו לעולם הבא:

  1. מֵאַרְצְךָ – אכילה, מהפסוק: "להוציא לחם מן הארץ". ויש לצמצם באכילה רק לצורך מחיית גופו בלבד ולא למותרות ותענוגות.
  2. וּמִמּוֹלַדְתְּךָ – מלבוש, שיהא מלבושך צנוע לשם שמים ולא כפי "צו האופנה" של המולדת.....
  3. וּמִבֵּית אָבִיךָ – דירה, ריהוט ורכוש, שיזכור האדם שנמצא כאן באופן זמני. ואפילו אם יבנה בית מקני במבוק, יחזיקו יותר מהשנים שהוא יחיה עלי אדמות.
  4. אֶל-הָאָרֶץ – נכון שצריך לטייל ולהתפעל מהעולם שברא הקב"ה, כדי לקיים "מה רבו מעשיך ה'", אך גם זה צריל להעשות בצמצום ולא יותר מדי לצורך הנאתו.

כפי שאמרו חז"ל באבות ד'.ב': "יפה שעה אחת בתורה ובמעשים טובים בעולם הזה, יותר מכל חיי העולם הזה". "ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, מכל חיי העולם הזה". (ספר יראת השם).

 

חמישה מעשים כנגד חמישה דברים שבהם זוכה האדם:

"וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה" רמז בפסוק לחמישה דברים שהאדם צריך לעסוק בהם, ובזכותם יקבל חמישה דברים בעולם הזה ולעולם הבא:

  1. לְגוֹי גָּדוֹל – צריך לעסוק בלימוד הפשט שבתורה.
  2. וַאֲבָרֶכְךָ – צריך לעסוק בלימוד הרמז שבתורה. וכנגד שני אלה יקבל: וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ – כולל בשתי מילים אלה שתי ברכות לעולם הזה והעולם הבא.
  3. וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ – לימוד הדרש שבתורה, שהמדרש פותח לב האדם. כנגד זה יזכה: וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר – למפלת האוייבים לעתיד לבא.
  4. וֶהְיֵה – אותיות ה'ו'י'ה'- לימוד הסוד שבתורה, כנגד זה יזכה: וְנִבְרְכוּ בְךָ – גן עדן העליון
  5. בְּרָכָה – פילפול הסוד שיתגלה לימות המשיח, כנגד זה יזכה: כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה שמביא את עצמו וצאצאיו לחיי העולם הבא.

 

באיזה תאריך עשה אברהם את ברית המילה?

נאמר (בראשית, י"ז, כ"ו): "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, נִמּוֹל אַבְרָהָם, וְיִשְׁמָעֵאל, בְּנוֹ", ובפרקים דר"א כ"ט, אומר: שביום הכיפורים נימול אברהם, שנאמר: "וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה:  כִּי יוֹם כִּפֻּרִים, הוּא, לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם". מגזרה שווה לומדים זאת. וכל שנה ושנה רואה הקב"ה דם ברית המילה של אברהם אבינו ומכפר על כל עוונותינו. אז הדעה הרווחת שהמילה היתה ביום הכיפורים.

וקשה: הרי נאמר במקומות אחרים גם כן "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה" ומדוע לא נעשה גזירה שווה משם?

  1. בט"ו בניסן לכשיצאו ממצרים, גם כן נאמר שלוש פעמים: "וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַמַּצּוֹת, כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, הוֹצֵאתִי אֶת-צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות, י"ב, פסוקים: י"ז, מ"א, נ"א).
  2. וכן נאמר בפרשת נח: "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ...אֶל-הַתֵּבָה", וידוע שזה קרה בי"ז חשון (או לדעת רבי יהושוע בי"ז באייר).
  3. וכן נאמר במשה רבינו, ע"ה: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר. עֲלֵה אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר-נְבוֹ", וידוע שזה היה בר"ח שבט, שאז דיבר משה אל עם ישראל במשך 36 ימים, עד ז' אדר.
  4. בספר יחזקאל כ"ד, ב': "בֶּן-אָדָם, כתוב לְךָ אֶת-שֵׁם הַיּוֹם--אֶת-עֶצֶם, הַיּוֹם הַזֶּה:  סָמַךְ מֶלֶךְ-בָּבֶל אֶל-יְרוּשָׁלִַם, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה", וידוע שזה היה בי' טבת.

אם כך: מדוע לא נאמר שאברהם נימול בי"ז חשון, או י' טבת, או ר"ח שבט, או ט"ו בניסן????

(ניסיתי למצא תשובה, בסיעתא דשמיא: יתכן שהפעמים שנאמר "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה" לגבי יום כיפור רבים מהפעמים שזה נאמר על שאר המקומות. לכיפור יש 5 פעמים בתנ"ך שנאמר "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה", לפסח רק 4, ולכל שאר התאריכים, הרבה פחות פעמים. והנראה לעניות ושפלות דעתי, כתבתי).

 

ברית מילה:

נביא בעז"ה, מספר דברים בעניין ברית מילה: (ספר המנהגים, בן איש חי)

הסנדק - בטקס ברית המילה ישנם שלושה חשובים (מלבד הילד): אבי הבן, המוהל (שליחו של האב, אם האב אינו יודע למהול), והסנדק. מה פירוש המילה סנדק? ראשי תיבות: סניגור נעשה דין קטגור. ונסביר ע" זוהר פקודי רנ"ה ע"ב: תא חזי, בזמנא דאתגזר ההוא בר נש לתמניא יומין, ושראת עליה שבת מלכות קדישא, ההיא ערלה דגזרין ושדאן לה לבר, כדין קיימא ההוא סטרא אחרא, וחמא דהאי איהו חולקיה מקרבנא דא, כדין אתבר ולא יכיל לשלטאה ולקטרגא עלוי, וסליק ואתעבד סניגורייא על ישראל, קמי קודשא בריך הוא. תרגום: בא וראה, בזמן שאדם נימול לשמונה ימים, אז שורה עליו שבת, שהיא סוד מלכות הקדושה, הנקראת שבת. והיא – סוד הברית. (לכן גם נימול לשמונה ימים שתעבור על התינוק שבת אחת לפחות). שעל ידי הברית מתחזקת המלכות להעביר החיצונים ואת העורלה שהיא חלק מהחיצונים. וכיוון שניתן לחיצונים חלק (העורלה) – מיד נבדלים מן הקודש ולא יעוררו הדין. כי העורלה ההיא שחותכים בעת המילה ומשליכין אותה החוצה (קוברין אותה), אז עומד הס"א ורואה שזהו חלקו מקורבן זה, כלומר יש לו חלק במצוות המילה, אז נשבר כוחו של הס"א ונבדל מהקדושה ואינו יכול לשלוט ולהכנס להיכל ולקטרג על הנימול. ההפך, עכשיו עולה ונעשה סניגור ומליץ טוב על ישראל לפני הקב"ה.

 

וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ; וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי, וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי

  1. בזמן הברכות, אומרים פסוק: "וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי, וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי", אז נותן המוהל אצבעו ביין ומכניס לפי התינוק. למה? משום שהברכות הנאמרות עתה, בשביל הרך הנימול נאמרות.
  2. להזכיר שכשנימולו בני ישראל במדבר היה משה מל, אהרון פורע ויהושוע משקה אותם עפר העגל שעשו. אמרו חז"ל: שבדקן כסוטות. וההשקאה שהיתה להם בשעת המילה והפריעה היתה לחיים ולא למות. גם כאן אנו משקין את הרך הנימול, השקאה לחיים.
  3. פעמיים אומרים בְּדָמַיִךְ חֲיִי לרמוז שזוכה לשני עולמות: העולם הזה והעולם הבא.
  4. בזכות הדם הזה יזכה לחיים של כל חמש חלקי הנשמה, וחמשת החושים: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. "המילה" = 90= 5X18, חמש פעמים חי. "המילה" = חמש פעמים חי, לחמש חלקי הנפש, וחמשת החושים.

 

כשם שהכנסתו לברית – כך תזכה להכניסו לתורה, לחופה ולמעשים טובים.

האב קיים מצוות מילה, הבן קיים מצוות מילה, אבל "בעל כורחו" כביכול, שכן הוא עדיין תינוק. אבל כשם שזכה וקיים מצווה ראשונה, כן יש לו עוד "ברית" בגימטריה = 612 מצוות לקיים, ויהי רצון שיקיימם.

 

אברהם "יורד" מצרימה בגלל הרעב, – היכן האמונה בקב"ה?

למה אברהם יורד מהארץ והולך למצרים? אברהם היה אדם עם אמונה בדרגה כל-כך גבוהה: כשהקב"ה אמר לו " לך לך מארצך... אל הארץ אשר אראך " הוא מיד עשה את זה; היה אפשר לצפות שגם כשיהיה רעב הוא לא יעזוב את הארץ שהקב"ה ציווה עליו ללכת אליה, אלא יבטח בה' שיכלכל אותו ברעב ויישאר בארץ! ועוד -- למה אברהם לא חזר לארץ מיוזמתו אלא רק כשפרעה גירש אותו?

·        אברהם רצה לדאוג לעצמו ברעב, ו"אין סומכין על הנס".

·        מצוות ישיבה בא"י אינה "ייהרג ואל יעבור"; הרעב היה מצב של 'פיקוח נפש' ופיקוח נפש דוחה ישיבה בא"י.

·        אברהם בכלל לא ידע מהם גבולות הארץ עד שה' אמר לו (בבראשית טו – ברית בין הבתרים); הוא חשב שמצרים היא חלק מהארץ שה' דיבר עליה "הארץ אשר אראך".

·        אי אפשר להאשים את אברהם שלא חזר לארץ מיוזמתו, כי כל הסיפור קרה מאד מהר: אברהם הגיע למצרים, פרעה לקח את שרי והוכה בנגעים, ומייד גירש את אברהם ממצרים. כך שאברהם היה במצרים זמן קצר מאד.

·        אברהם חזר לארץ מייד כשהיה לו מספיק רכוש כדי להתפרנס בארץ (הרכוש שפרעה נתן לו), אפילו שהרעב עוד לא נגמר.

·        אכן, יש אומרים שאברהם חטא בכך שירד מהארץ.

הרעב שהיה בארץ הוא המשך הניסיון של " לך לך מארצך... ". אברהם הגיע לארץ שה' שלח אותו אליה, אבל הוא לא פגש את הטוב שלה ואת הברכה שבה, אלא סבל מרעב ונאלץ לעזוב אותה ('אין סומכין על הנס')! ובכל זאת הוא היה צריך להמשיך להאמין שזו הארץ הטובה, גם אם כרגע הוא לא רואה את זה.

בימינו: למרות שהחיים בארץ מטורפים – בכל זאת צריך להאמין שהנה עוד מעט המשיח מגיע, והקב"ה, הוא המוליך אותנו על כל צעד ושעל, וצריך להאמין שבעז"ה הכל יסתדר על הצד הטוב ביותר, ולא צריך לעזוב. אצל אברהם הניסיון היה לרדת מהארץ ולהמשיך להאמין, ואצלנו הניסיון הוא להישאר בארץ, להמשיך ולהאמין למרות כל הצרות!

אליעזר, עבד אברהם: מי הוא? כיצד הפך לעבד אברהם?כיצד זכה להכנס חי לגן עדן?

אחת הדמויות המענינות שאנו רואים בפרשתינו ובפרשות הבאות היא דמותו של אליעזר עבד אברהם. לאליעזר יש תפקיד וכינוי אצל אברהם אבינו, ע"ה: התפקיד - "בֶן-מֶשֶׁק בֵּיתִי", הכינוי – "הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר". אנו פוגשים את אליעזר כדמות אמינה שאברהם מפקיד בידו את כל רכושו. כמו כן לוקח אותו למלחמות (שעל פי סברה אחת וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, 318 חניכים = 'אליעזר' בלבד שבגימטריה = 318), ועוד לוקח אותו בזמן עקידת יצחק (יחד עם ישמעאל), ועוד שולח אותו להביא אשה ליצחק בנו, ועליו אומרים חז"ל שנכנס חי לגן עדן. מיהו אליעזר הזה ובמה זכה?

 

לפי חז"ל, אליעזר זה הוא בנו של נמרוד בן כוש בן חם בן נוח. ידוע הסיפור שנמרוד זרק את אברהם לכבשן האש לאחר שאברהם סירב לעבוד עבודה זרה. כאשר ראה נמרוד שאברהם ניצל, נתן לו את בנו אליעזר לעבד. אליעזר היה אחד משני בניו המובחרים של נמרוד. דרכיו של אליעזר היו כדרכי אביו – נמרוד. הוא היה גזלן, בשפה של ימינו: "מופרע" וידו בכול. לאביו, נמרוד היה קשה בכל פעם לחפות על מעשה בנו השובב, אליעזר. לעומתו, אחיו, היה שקט ורגוע ועושה מה שאומרים לו ללא טענות וויכוחים. כאשר היגיע המעשה עם אברהם, נתן נמרוד את בנו כעבד וכ-"מתנה" לאברהם. כך חשב נמרוד כי בנו יעשה את כל "הצרות" לאברהם. אך ראה זה פלא, ברגע שאליעזר עבר לבעלותו של אברהם – החל דבק באברהם ובקב"ה, שיפר מעשיו, למד הכל מאברהם את הנגלה והנסתר ועשה מעשה חסידות. משראה אברהם כי אליעזר אדם חסיד, ישר ואמין – הפקיד כל רכושו בידו ועשהו "נאמן ביתו".

לימים, חלה נמרוד והרגיש כי קיצו קרב. הוא קרא לסופרו האישי וציווהו לכתוב צוואה. בצוואתו הוריש נמרוד את כל רכושו עד הפריט האחרון לבן שדרכיו ותפקודו דומים לאבא – נמרוד. לא עברו ימים ספורים ונמרוד מת. משקראו את צוואתו וראו כי הרכוש יועבר לבן שהלך בדרכי אביו, אמרו כולם: אין זה כי הכוונה לאליעזר שהיה שובב ומופרע כאביו. כך הועבר כל הרכוש של נמרוד לאליעזר עבד אברהם. ומה שקנה העבד – קנה רבו. כך קיבל אברהם רכוש רב ושכר על מה שעשה לו נמרוד.

 

הא כיצד זכה אליעזר להכנס חי לגן עדן?

כשהביא אליעזר את רבקה ליצחק, שאל אותו מה מצאת בה? ענה לו שנתנה לי מעט מים. אמר לו יצחק, רק על סמך זה הבאת אותה? תאמר לי מי אביה? אמר לו בתואל. אמר יצחק, בת רשע אני אשא? תאמר לי מי אחיה? אמר לו לבן. אמר בת שגדלה במשפחת כאלו רשעים אינה מתאימה להקים את עם ישראל, קח אותה בחזרה. כשבא בבוקר אליעזר ורצה להחזיר אותה לבית אביה, לא רצה יצחק להחזירה שכבר עמד על טיבה. (אמר יצחק לרבקה: בבקשה תקחי עשרה גרם קמח ושתי טיפות שמן, תדליקי מהשמן אור בבית, ותלושי לי מהקמח לחם שאוכל ואשבע. אמרה לו איך אפשר? אמר לה כך היה אצל אמא שלי, אם את לא רוצה או לא יכולה, את יכולה ללכת. לקחה מעט קמח ושתי טיפות שמן והתפללה לה' שיהיה ברכה בעיסה ובשמן. ונענתה מהשמים, ואכל ושבע והותיר, וגם בשמן הואר האוהל ולא פסק. אמר אם ככה, סימן שהיא צדקת גדולה, ומתאימה היא לשאת אותה). הלך אליעזר לקבול אצל אברהם, ואמר לו שיצחק צעק עליו והעליבו. אמר לו אברהם אשלם לך כסף, אמר לו אני לא רוצה בשום הון שבעולם למחול לו. אמר לו מה רצונך? אמר לו: ברצוני להכנס חי לגן עדן. והסכים לו אברהם, ואליעזר היה אחד מעשרה שנכנסו בגופם לגן עדן.

 

אברם – אברהם

"וְלֹא-יִקָּרֵא עוֹד אֶת-שִׁמְךָ, אַבְרָם; וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם, כִּי אַב-הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ"

 

·        הבור ריק אין בו מים – אברהם: עד אברם, היה העולם ריק ושומם מתורה הנמשלת למים. משבא אברהם, הפיץ תורת ה' ועשה נפשות לתורה.

  • רבות מחשבות בלב איש – בתקופת אברם, היו אמונות רבות ודתות שונות, עד שבא אברהם והוכיחם "עצת ה' היא תקום"
  • "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" אל תקרי בהבראם אלא באברהם - בזכותו של אברהם
  • אברהם = בגימטריה: 248. שהיה הנימול הראשון. כנגד רמ"ח אברים וכנגד רמ"ח מצוות עשה.

 

לכן, כל מי ששמו אברהם, יקפיד שלא "תיבלע" האות ה"א, ויקראו לו אברם. שנאמר: הגמרא בברכות דף י"ב ע"ב:  תני בר קפרא כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה. שנאמר (בראשית יז) והיה שמך אברהם. רבי אליעזר אומר עובר בלאו, שנאמר (בראשית יז) ולא יקרא עוד [את] שמך אברם.

 

 

המקור לשם ירושלים (על פי ב"ר נ"ו)

"וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם". בעקבות מסורת חכמים יודעים אנו כי מלכי-צדק (הוא שם בן נוח) המוזכר בבראשית כמלך שלם הוא מלך ירושלים, ששלם היא ירושלים. ועוד אנו יודעים כי ארץ המוריה אליה הלך אברהם וקרא לה: "ה' יראה", היא ירושלים."אברהם קרא אותו יראה שנאמר: 'ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה'. שם קרא אותו שלם, שנאמר:'ומלכי צדק מלך שלם'. אמר הקב"ה: אם קורא אני אותו יראה כדרך שקרא אותו אברהם, שם (בן נוח),  אדם צדיק מתרעם, ואם קורא אני אותו שלם, אברהם, אדם צדיק, מתרעם. אלא הריני קורא אותו ירושלם כמו שקראו שניהם: יראה שלם - ירושלים".

 

היסודות הנלמדים מברית בין הבתרים:

  • ישראל – מעל המזל (ט"ו, ה)
  • מלכות באה ומלכות נופלת, אך עם ישראל נשארים לנצח (ט"ו, י')
  • בסוף "הגלות" - יש רווחה, והמענים את ישראל – סופם להענש (ט"ו, י"ג-י"ד)
  • גבולות ארץ ישראל אינם דבר שאנו יכולים להתפשר עליו או לתתו לאחרים (ט"ו, י"ח-כ"א)
  • לבסוף מגיעה מלכות המשיח הנקראת – שמש, ויורדים אומות העולם לתהום הנקראת – עלטה. (י"ז)

שאלה: הא כיצד נתרץ את העובדה שאברהם אבינו מל את עצמו? הרי מי שאינו מהול לא יכול למול אחר, שנאמר: "הימול ימול" מי שמל – מותר לו למול. האם נאמר שחלילה מילתו של אברהם פסולה? (ע"ז כז. יו"ד רס"ד)

תשובה: השאלה קשה מכיוון שיש בברית 3 חיובים: (1.) חיתוך העורלה (2.) פריעה (3.) מציצה. ואם נאמר לפי רש"י שהקב"ה עזר לאברהם בחיתוך העורלה, מי עשה פריעה ומציצה? ואף על פי שיש דעות שבזמן אברהם לא היתה פריעה ומציצה, אין זה נכון, כי אם נאמר שמספיק רק חיתוך, הרי שכל בני ישמעאל כשרים. וידוע שבזוהר אומר (סוף פרשת וארא) שזה ההבדל בין ישראל לישמעלים ובזכות שהם חותכים יש להם חזקה על ארץ ישראל. אבל באחרית הימים תפקע חזקה זו כיוון שמילתם אינה כשרה, כי לא עושים פריעה ומציצה. כן אנו מוצאים ביציאת מצרים שהיה משה רבינו חותך, יהושע פורע ואהרון מוצץ. לכן חייבים להיות כל שלושת השלבים האלה במילה כשרה. לכן כדי שמילתו של אברהם תהיה כשרה חייב היה מישהו בן תמותה כשר לעשות את כל שלושת השלבים. והנה, ב"ה, דעת זקנים ותוספות יו"ט, מצוטט את רבן גמליאל שאמר: שם בן נוח שהיה מהול (ועשה רק הטפת דם), הוא מל את אברהם וישמעאל. מכאן שאברהם אבינו מל עצמו, דהיינו חיתוך העורלה בסיוע הקב"ה, ושם בן נוח סיים את המצווה למילה כשרה לחלוטין.   



הפטרת השבוע: "לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב, וּתְדַבֵּר יִשְׂרָאֵל:  נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵה', וּמֵאֱלֹקַי מִשְׁפָּטִי יַעֲבוֹר" (ישעיה, מ', כ"ז). הנביא ישעיהו מתאר את גדולת הקב"ה, ועונה לטענת ישראל שהקב"ה מסתיר פניו מהם. הנביא ישעיה מספר את סיפורו של אברהם שניצח את המלכים על ידי שנהפך העפר לחיצים וכילה את האויבים: " מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח (זה אברהם שבא ממזרח, מעבר הנהר), צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ; יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם, וּמְלָכִים יַרְדְּ--יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ, כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ". כמו כן מזכיר לעם ישראל שיש לו כלי נשק קטלני ביותר הנקרא "תולעת יעקב": מה תולעת כוחה בפיה – כך עם ישראל כוחו בפיו. כשעומדים ומתפללים לפני הקב"ה, ורואה ה' כי עוסקים בתורה ומקיימים "ודברת בם", "והגית בו יומם ולילה", אזי עומד אבינו שבשמים וממגר את האוייב.

 

יהי רצון מלפני אלוקי השמים שבזכות המילה שאנו שומרים, יזכור הקב"ה בריתו עם אברהם אבינו, ויגרש בן האמה, יחיש גאולתינו ונשמע ונתבשר בשורות טובות ישועות ונחמות, אמן.

שבת שלום וחודש טוב ומבורך

 

ליקט וחיבר: הרב ששון נתן