הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 

"שְׂשׂוֹן לִבִּי"

 
 לעילוי נשמת דודי מורי ורבי
הרב ששון עבדול עזיז מזרחי בן ג'חלא, זצוק"ל
"סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות"
ביום השישי ז' ניסן התשנ"ח
ליקט וחיבר הרב ששון נתן שליט"א
   ששון ליבי    פתח דבר    לינקים / צור קשר    פרשת השבוע    בראשית תמן    English
 
    מיוחד לט"ו בשבט
    מיוחד לפורים
    זיווג טוב
    אותיות כפולות
    פסח
    תנך-תלמוד ומספרים
    מילים כפולות בתורה
    פרפראות
    Audio / Video
    לראש השנה
    בראשית תמן
    English

בס"ד,  "נָחַלְתִּי עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם כִּי-שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה"

עלון "שְׂשׂוֹן לִבִּי" לפרשת "בראשית"

לזיכוי הרבים – ולמיתוק הדינין מעל עמו ישראל

 

שבת פרשת "בראשית" - מברכין חודש חשון

בסימנא טבא:

"בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹקִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ"

 

ברוך שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה, לסיים פרשת "וזאת הברכה" ומיד להתחיל שוב "בראשית".

בעלון של שנה שעברה הזכרנו מספר עניינים הרמוזים בפסוק הראשון ומילה "בראשית", להן הבאנו עוד רמזים: (מתוך הספר: תורת הפרשה): (וכמובן שזא אינו אפילו קצה קציהו של החידושים הרבים):

  1. בְּרֵאשִׁית = על האדם, בראש וראשונה - להאמין כי הוא יתברך, בָּרָא אֱלֹקִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ - היחיד שברא יש מאין. כמו כן יש בורא ומנהיג לעולם ואין הדברים מתנהלים, חלילה, מעצמם. ורק אם נתחזקה אצלו האמונה בלב ונפש , אזי ניתן לו הרשות לחקור ולהתעמק עד שיבין זאת מצד השכל.
  2. בְּרֵאשִׁית = בראשית דרכו החדשה של האדם, ירגיש עצמו שהוא בָּרָא = בחוץ (בארמית), כי מרוב עוונותיו התרחק מהקב"ה ונמצא מיחוץ לתחום. אבל אז מבקש רחמי הַשָּׁמַיִם, הולך ושואל מה עליו לעשות? אומרים לו: עשה מצוות כאן על  הָאָרֶץ ותזכה לרחמי שמים וגם תזכה לראות "ויהי אור".
  3. בְּרֵאשִׁית, בָּרָא = האדם מבקש מהקב"ה שיזכהו "בבני (בנים), חיי (חיים=בריאות) ומזוני (מזון = פרנסה)", ושלושתם רמוזים כאן:

א.      בני = בנים. בְּרֵאשִׁית, בָּרָא, בראש וראשונה רוצה האדם: ברא = בן. כפי שלמדונו רבותינו: "ברא כרעא דאבוה".

ב.      חיי = חיים ובריאות. בְּרֵאשִׁית, בָּרָא, קודם כל, דאג לבריאותך התקינה, שנאמר: "ונשמרתם לנפשותיכם", שהסוד לעבודת ה' = בריאות, כפי שאומר הרמב"ם (הלכות דעות, ד',א'): "היות הגוף בריא ושלם = מדרכי ה' הוא".

ג.       מזוני = מזון = פרנסה, בְּרֵאשִׁית, בָּרָא = לשון בר ותבואה.

  1. בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹקִים, אֵת הַשָּׁמַיִם.... = אם האדם בראש וראשונה שם אל ליבו בראשית היום, כי הקב"ה הוא שברא את השמים והארץ, הרי שחש כל היום בפועל ממש, כי הארציות (הגשמיות), אינה אלא תֹהוּ וָבֹהוּ.
  2. ידוע שלכל שבת יש "מאקאם" מיוחד לאותה שבת. (מאקאם = סולם נגינה הקובע את הצליל והאופי של השיר). והנה המקאם של שבת "בראשית" הינו "ראשט" (סולם מג'ורי מזרחי).  בְּרֵאשִׁית => ראשת (אותיות ט' ות' מתחלפות בשפה זרה). שמעתי גם שבמילה בראשית יש שני מקאמים רמוזים:  בְּרֵאשִׁית => ראשת, בְּרֵאשִׁית => ביאת, ובאמת פרשת נח = במקאם ביאת.

ננסה להביא כאן מספר רמזים ופרפראות מפרשת השבוע:

במילה " בְּרֵאשִׁית" בלבד טמונים רמזים רבים (ראשי תיבות או חילופי תיבות):

 בְּרֵאשִׁית - בקול רם אברך שם י' (השם) תמיד, כי הקול – מעורר הכוונה.

 בְּרֵאשִׁית - בנך ראשון אחרי שלושים יום תפדה, "בראשית ברא" ברא = בן בארמית. כלומר: אם זכה לבן בכור (שהוא ראשית) = חייב לפדותו.

 בְּרֵאשִׁית בא' תשרי נברא העולם. כידוע יש מחלוקת בין רבי אליעזר ורבי יהושוע "מתי נברא העולם?". לדעת רבי אליעזר: בא' בתשרי, לדעת רבי יהושע: בא' בניסן. ובמילים "בראשית ברא" – רמוז: בא' תשרי בדעת רבי אלעזר.

 בְּרֵאשִׁית – שתי אותיות במילה זו אינם נשמעות: האות א' , והאות י'. לרמוז כי לעבוד את הקב"ה צריך באהבה ויראה. שניהם צריכים להיעשות בצנעה ובענווה וזו העבודה האמיתית. רצונך לשרת את הקב"ה? שרת באהבה ו- יראה.

 בְּרֵאשִׁית ראשית ב': קודם כל (ראשית) יש לקיים שני דברים (ב') לפני שמתחילים בלימוד התורה המתחילה במילה "בראשית": טוהר ונקיות הגוף, וטוהר ונקיות הנשמה. כאשר שני אלה נקיים, התורה נשמרת בגוף ובנשמה ואז יכול לאמר האדם בגאווה: "אלוקי, נשמה שנתת בי טהורה...". וכשרוצה האדם לעמוד לפני מלך מלכי המלכים בתפילה ובבקשות, עליו קודם לבדוק כי גופו נקי מלכלוך וזוהמה, בגדיו נקיים כיאה לאדם העומד לפני מלך, וגם ינקה כל מחשבה זרה ממוחו. וכאשר הגוף נקי והנשמה נקייה, התפילה תשמע במרומים והתורה תשמר באדם ללא בעיה.

 בְּרֵאשִׁית בָּרָאבגימטריה עם שתי המילים = 1118 = "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד". על פי הזוהר בפסוק זה רמוזות שתי דברות ראשונות: "אנוכי ה' אלוקיך" ו- "לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני". והם שורש המצוות שבתורה שבכתב ובתורה שבעל פה. ידוע היום, שיש הרבה המלעיזים על הכתוב בתורה בעניין הבריאה ומנסים כך או כך "לסתור" חלילה את הכתוב בתורה. לכן, האדם הקורא את התורה ומתחיל מ-"בראשית" חייב כל הזמן לשים מול עיניו את שתי דברות אלה כדי שחלילה לא יבוא לשאלות המביעות ספק בבריאה ובמעשה הקב"ה. עליו לקרא ביראה ואהבה ובאמונה שלמה.

 בְּרֵאשִׁיתבזכות אשרי תוושע. ידוע כי התורה מגינה ומצילה את האדם מכל דבר. וידוע גם שהקורא תהילים גם כן יכול להנצל ולהוושע מצרות רבות. שכן מצינו שבספר התהילים יש 150 פרקים כגימטריה של המילים "מזל החיים", (מזל = 77, החיים = 73 ביחד 150). לכן בזכות שהתהילים מתחילים במילה "אשרי" גם כן יכול להוושע.

 בְּרֵאשִׁית – מסופר על כומר אחד שבא לרב ואמר לו שיש"ו הנוצרי (יש"ו ראשי תבות: ימח שמו וזכרו) מוזכר בתורה במילה הראשונה, כיצד: "בראשית" = בבא רבי אחד שמו יש"ו – תעבדהו". ענה לו הרב: לא כך, אלא: "בבא רשע אחד שמו יש"ו – תלוהו"

בפסוק הראשון רמוזים וטמונים רזים וסודות רבים עד כדי שיש אומרים כי בפסוק הראשון רמוזה כל התורה כולה, הנגלה והנסתר.... "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹקִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ":

בפסוק זה מופיעה האות אל"ף 6 פעמים:

1.     כנגד 6 אלפים שנים של העולם הזה. כפי שראינו בגמרא (עבודה זרה, ט:) "תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי העולם. שני אלפים תוהו. שני אלפים תורה. ושני אלפים ימות המשיח". שני אלפי ימות המשיח, מתחילים באלף החמישי, לכן המילה "שמים" מופיעה כמילה החמישית בפסוק הנ"ל. אם היו ישראל זוכים לביאת משיח בבחינת "אחישנה", אזי היו רואים הגאולה כבר בתחילת האלף החמישי, כי אז היו בבחינת "שמים" – המדרגה הכי גבוהה. אך בעוונותינו, שלא זכינו, אז נראה הגאולה באלף השישי, שהוא בחינת "בעיתה", הרמוז במילה "ארץ" בפסוק הנ"ל. (שאמר הנביא ישעיה: "בעיתה אחישנה": אם זכו ישראל – אחישנה את הגאולה, אם לא זכו – הגאולה תבוא כך או כך בעיתה - בזמנה"). ועתה אנו בשנת התשס"ו = 5766 מבריאת העולם, והנה אנו רואים כי באלף השישי הזה הטכנולוגיה מתרבה מיום ליום (מכוניות, אוטובוסים, רכבות, מטוסים, לווינים, טילים וכו'), ככל שיש יותר "חידושים" בעולם – כן מתרבים המלחמות "והתוהו ובוהו", כמו שאנו אומרים כל יום בתפילה: "עושה חדשות – בעל מלחמות". יחד עם זאת מתרבה גם "דעת ליראה את ה' יתברך", רבים משחרים לפתחה של היהדות ורוצים לדעת את האמת בה"א הידיעה. כך ברא הקב"ה, זה לעומת זה, כשם שיש "התחזקות" של הקליפות הטמאות, כן מתחזקים יותר באמונה ובעבודת ה' יתברך.

2.      כנגד 6 יבשות העולם: מעניין לראות שכל היבשות הגדולות בעולם מתחילות באות אל"ף:

אסיה, אירופה, אפריקה, אמריקה, אוסטרליה, אנטארטיקה.

האם זה מקרה? בוודאי שלא, זה רק מה' שנאמר: "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹקִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ" הארץ = בפסוק, 6 אותיות אלף, כנגד 6 יבשות המתחילות באות א'.

 

"אעשה לו עזר כנגדו"

דבר מדהים מלמדת אותנו התורה. האיש והאשה, בתוך תוכם טמון הרצון העז "למצא" האחד את השני, כאילו בכל אחד מהם טמון כוח מגנטי וכל הזמן "מחפש" האחד את הקוטב המגנטי השני. וכשמוצאים האחד את השני: "עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד", עד כדי כך, עוזב האדם את אביו ואימו שהיה תלוי ודבק בהם עד כה, ודבק באשתו.

את "כוח המגנטיות" הזו ניתן לראות במילים: איש, אשה, רוק, רוקה.

איש שאיננו נשוי ושרוי ללא אשה, נקרא: רוק. אשה שאיננה נשואה ושרויה ללא איש, נקראת: רוקה.

מה מחפש האיש? – רוקה ! מה מחפשת האשה? – רוק ! – כי זו אותה הגימטריה.

איש = 311 מחפש רוקה = 311

אשה = 306 מחפשת רוק = 306

 

איסור שעטנז – בגלל קין והבל

קין והבל, שני אחים בני אדם וחוה, לפי התורה שניהם מהווים 50% מאוכלוסית העולם. והנה לא עובר זמן רב וקין הורג את הבל. הרקע "לסכסוך" היא העובדה שקין הביא מנחה - קורבן לה', וגם הבל הביא "מבכורות צאנו". קין הביא מן הצומח והבל הביא מן החי. מן הצומח – כותנה, פשתים, מן החי – צמר. בגלל שני פריטים פשוטים אלה נגרם סיכסוך בין אחים שהביא לקינאה, שינאה ובסופו של דבר ריב שהביא לרצח. מאז ועד היום אנו, היהודים, אסורים בלבישת "צמר ופשתים" יחד. שנאמר: לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז, צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו".

 

למה נאמר קודם "ערב" ואחר כך "בוקר"?

בסוף כל יום, בסדר הבריאה, אומרת התורה: "וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד...". מדוע נאמר קודם ערב, אחר כך בוקר?

ידוע, כי אצל עם ישראל, היום הולך אחרי הלילה שלפניו. (שבת מתחיל בעצם כבר ביום שישי לקראת ערב). ואילו אצל אומות העולם, הלילה הולך אחר היום שלפניו.

כלומר   יממה = 24 שעות, אצל עם ישראל = מתחיל מן הערב ועד הערב הבא.

            יממה = 24 שעות, אצל הגויים = מתחיל מחצות לילה ועד חצות הלילה הבא.

הסיבה פשוטה: הלילה = מסמל חושך ואפילה, צרות ויסורין, דינים ופורענות. ואילו היום = מסמל אורה ושמחה, ישועה ונחמה.

לכן אצל הגויים: תחילה זורח להם היום, כי מאושרים הם בעולם הזה. לסברתם, הממלכה הנסוכה של העולם הזה, להם הוא והם השולטים בתבל. אך סופם = לילה, אימה וחשיכה נופלת עליהם = זהו העתיד המחכה להם, לילה אחרי היום = חושך ואפילה אחרי עולם הזה.

ואצל עם ישראל: הם אומנם שרויים בצרות ויסורין – בעולם הזה, זו ראשית דרכם = לילה. אבל אחרי כן, זורחת השמש ורואים את האור הגנוז, ונושעים ורואים הגאולה גם בעולם הזה, ומזומנים לחיי העולם הבא.

על זה אמרו חכמים (בראשית רבה, ס"ו, ה'): "רשעים = תחילתם שלווה, וסופם יסורין. צדיקים = תחילתם יסורין, וסופם שלוה".

 

"והאר עיננו בתורתך" – בקשה יומיומית הרמוזה בפרשה:

נאמר בפרשה: "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר" – זו בקשה שמבקש האדם יום יום: "וַיֹּאמֶר" – מה אומר, מבקש?  אֱלֹקִים = אנא ה', יְהִי אוֹר = האר עיני בתורתך. וַיְהִי-אוֹר = והקב"ה מאיר לו. (ממעינות הנצח).

מקומו של האדם בסיפור הבריאה:

מתחילת ספר בראשית, ועד הפסוק: "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים, נַעֲשֶׂה אָדָם" בו מספרת התורה על בריאת האדם = 26 פסוקים. ובוודאי לא מקרה הוא: מספר זה 26 הינו גימטריה של שמו יתברך: י-ה-ו-ה = 26.

ואם ניקח שמו של הקב"ה ונאיית כל אות בנפרד: י-ה-ו-ה = יו"ד (20) – ה"א (6) – וא"ו (13) – ה"א (6) = 45 = כמניין = א'ד'ם = 45. (זה נקרא בספרים הקדושים: י-ה-ו-ה במילוי אלפין, שאת האות ה' ואות ו' כותבין בא') 

לרמז ששיתף הקב"ה את שמו הנכבד באדם שבא לברא, שתהא הקדושה הנטועה באדם, קדושה עליונה שאין למעלה ממנה.

 

מצוות האתרוג בסוכות = כפרה על חטא אדם הראשון

אחת הסברות לגבי סוג העץ שבו חטא אדם הראשון, הוא האתרוג. והנה מצוות האתרוג (ארבעת המינים) צמודה לקריאת פרשת בראשית, בה מסופר על חטא אדם הראשון. ויש קשר הדוק בין השניים:

לאחר שאכל האדם ואשתו מעץ הדעת, כותבת התורה: "וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי ה' אֱלֹקִים, בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן". מהו "בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן"? מסביר בעל "מדרש משה": התחבא מפני הבושה. והבין שאין לו שום מציאות בעצמו להתקיים. ואז מצא לו מקום "בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן", מי הוא העץ? אותם עצים שלא קיימו ציווי ה' שאמר: "עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ", העץ עצמו הוא פרי. אך העץ שצמח היה רק "וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי", כלומר רק נותן פירות אבל העץ עצמו אינו פרי כפי שנצטווה. ולמרות זאת = נתקיימו העצים ולא הומתו.

לכן התחבא האדם ואשתו בתוך העץ, לאמר: הנה זה העץ לא נעשה כפי שנצטווה, והוא מתקיים, אף אני, בעז"ה, אתקיים.

לכן, מצוות ארבעת המינים, החותמת את 51 הימים מראש חודש אלול ועד הושענא רבא, באה לרמז שבלקיחת האתרוג שעליו נאמר: "פְּרִי עֵץ הָדָר", ואחרי אמירת ההלל והושענות, אנו מבקשים מה' יתברך: אומנם חטאנו, עווינו ופשענו, וחזרנו בתשובה. אנא כמו שביום השלישי לבריאה, על אף שהעצים לא היו מה שציווית אותם, ובכל אופן התקיימו, כן ברחמך הרבים תקיים אותנו ותסלח לנו.

 

מדוע האדם לא אכל מעץ החיים קודם שאכל מעץ הדעת?

הציווי לאדם היה: "וַיְצַו ה' אֱלֹקִים, עַל-הָאָדָם לֵאמֹר:  מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל. וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע--לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ:  כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ--מוֹת תָּמוּת". אם כך הציווי הוא אך ורק על עץ הדעת. רק אם יאכל מעץ הדעת – ימות. ואין ציווי על "עץ החיים". לכן על האדם היה לאכול קודם מעץ החיים, וממילא אם אכל מעץ הדעת לא היה מת. למה לא עשה כך?

עונה על כך בעל "האור החיים": כי קודם שאכל מעץ הדעת, היה נטול כל מיני תחבולות ועורמות, ובאמת לא עלה על מחשבתו כן......

 

"בזעת אפיך – תאכל לחם" – מכאן: שקשין מזונותיו של אדם – כקריעת ים סוף. מה הקשר?

חז"ל למדו זאת מן האותיות המרכיבות את המילה "אפיך".

ישנם שני פסוקים בתנ"ך המכילים את המילה "אפיך" בכתיב מלא עם יו"ד: "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ, תֹּאכַל לֶחֶם", ובשירת הים אחרי קריעת ים סוף נאמר: "וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם". (בכל שאר המקומות בתנ"ך כתוב ללא יו"ד).

מכאן, מן המילה הכתובה באופן זהה, למדו חז"ל: "קשין מזונותיו של האדם – כקריעת ים סוף".

בבדיחות הדעת נאמר: כל הכבוד לו לאדם שעמל קשה לקיים מצוות "בזעת אפיך תאכל לחם". ורץ ומשקיע ימים כלילות לקיים מצווה זו. אך מה על מצוות לימוד התורה: "והגית בו יומם ולילה"?

 

עשרה נכנסו בחייהם לגן עדן: (יש אומרים שבעה, או תשעה או עשרה):

חנוך, אליעזר (עבד אברהם), סרח בת אשר, בתיה בת פרעה, אליהו הנביא, ומשיח, עבד מלך כושי (שהציל את ירמיה מן הבור), חירם מלך צור (שסייע בבית המקדש), יעבץ בנו של יהודה הנשיא, ורבי יהושוע בן לוי.

 

הפטרת השבוע: "וַיֹּאמֶר-לוֹ יְהוֹנָתָן, מָחָר חֹדֶשׁ; וְנִפְקַדְתָּ, כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָ" (שמואל א', כ', י"ח).

היות שמחר ראש חודש חשון הבא עלינו לטובה, לכן קוראים הפטרה זו.

בשבת רגילה קוראים: "כֹּה-אָמַר הָאֵ-ל ה', בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם, רֹקַע הָאָרֶץ, וְצֶאֱצָאֶיהָ..." (ישעיה, מ"ב, מ"ג), שם מוכיח הנביא ישעיה את הצדיקים, שהיות שהם כל כולם דבקים בקב"ה, הנה הם עושים עצמם כחרשים ועוורים למה שנעשה בדורם. ומבקש מהם הנביא שחייבים הם לשמוע ולראות הנעשה בחוץ ולטכס עצות לשיפור ותיקון המצב.

 

יהי רצון מלפני אלוקי השמים שראש החודש הזה יהיה סוף וקץ לגלותינו, יחיש גאולתינו ונשמע ונתבשר בשורות טובות ישועות ונחמות, אמן.

שבת שלום וראש חודש טוב ומבורך

 

ליקט וחיבר: הרב ששון נתן