הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 

"שְׂשׂוֹן לִבִּי"

 
 לעילוי נשמת דודי מורי ורבי
הרב ששון עבדול עזיז מזרחי בן ג'חלא, זצוק"ל
"סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות"
ביום השישי ז' ניסן התשנ"ח
ליקט וחיבר הרב ששון נתן שליט"א
   ששון ליבי    פתח דבר    לינקים / צור קשר    פרשת השבוע    בראשית תמן    English
 
    מיוחד לט"ו בשבט
    מיוחד לפורים
    זיווג טוב
    אותיות כפולות
    פסח
    תנך-תלמוד ומספרים
    מילים כפולות בתורה
    פרפראות
    Audio / Video
    לראש השנה
    בראשית תמן
    English
בס"ד, "נָחַלְתִּי עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם כִּי-שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה"
עלון "ששון ליבי" לפרשת "ויקהל-פקודי" – פרשת "החודש" ה'תשס"ז

לזיכוי הרבים – ולמיתוק הדינין מעל עמו ישראל

 

פרשת " ויקהל-פקודי " – שבת "החודש"

 

"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם".

"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה:  עֲבֹדַת, הַלְוִיִּם, בְּיַד אִיתָמָר, בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן"

"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים:  רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה"

 

אש בשבת – אסורה, מהי אותה אש המצוינת בפסוק?

נאמר בפרשה: "לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם, בְּיוֹם, הַשַּׁבָּת". חוץ מהפשט הברור כי אש הכוונה ללהבה בוערת וחמה, יש רמזים לאש אחרת שאסור לבער בשבת:

1.      אל תבעירו את אש המחלוקת ביום השבת. בשבת נפגשים אנשים זה עם זה, מה שכל השבוע אינם יכולים להפגש מחמת היותם עסוקים בפרנסתם. ואז, היות ששבת מנוחה, יש מספיק זמן לדבר ולברבר על הא ועל דא, וממילא יש וויכוח שמתחיל שקט ונגמר בקולי קולות ואש המחלוקת מתלקחת, חלילה. מאש זו, אומרת התורה גם – תשמרו. (של"ה)

2.      אל תבעירו את אש הגיהינום בשבת. בשבת, צריך האדם להשמר ולהזהר ביתר זהירות מפני עבירה כלשהי. שעבירה שנעשית בשבת הריהי חמורה פי כמה מעבירה הנעשית בחול, שכן אם אש הגיהינום נכבית כשנכנסת שבת, הרי כשעוברים עבירה בשבת הרי היא חוזרת ונדלקת. לפיכך מזהירה התורה: אל תבעירו את אש הגיהינום בעונותיכם. (אלשיך)

3.      אל תגרמו לאש – דליקה ביישובכם, בעוון חילול שבת. חטא חילול שבת גורם לדליקות שאמרו חז"ל במסכת שבת קי"ט: "אמר רבי יהודה בריה דרב שמואל משמיה דרב: אין הדליקה מצויה אלא במקום שיש חילול שבת". לכן הציווי של: "לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם" הכוונה אם תחללו שבת, חלילה, תגרמו לדליקות במקום יישובכם, בעוון חילול שבת. (רבנו אפרים)

4.      אל תבעירו את כעסכם שגורם להבערת אש הגהינום. בתקוני הזוהר הקדוש (תקון מ"ח) כתוב: "האי כל מאן דכעיס בשבת כאילו אוקיד נורא דגיהנום" דהיינו: כל הכועס בשבת, כאילו מבעיר אש גיהנום חס וחלילה, וזה אחד מהאיסורים של הבערת אש בשבת. ולא רק בשבת אסור לכעוס, אלא בכל עת ובכל שעה. ורבנו האר"י ז"ל זיע"א, הזהיר רבות על הכעס, ואמר שכל הכועס הוא טורף נפשו באפו, ומחליף נשמתו בסטרא אחרא חס וחלילה, ואף על פי שעשה את כל התיקונים, הכעס מכריע לרעה".

     כן יזכינו הקב"ה להתרחק מאש המחלוקת ומהכעס, בכל ימות השנה כולה. אמן.

 

מלאכת המשכן נעשתה במשך 57 ימים !!!

"וַתֵּכֶל--כָּל-עֲבֹדַת, מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד; וַיַּעֲשׂוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה, כֵּן עָשׂוּ"

כמה זמן ארכה מלאכת המשכן? התחילו לאסוף חומרים למשכן באמצע תשרי וכילו כל המלאכה ביום כ"ה בכסלו, סכ"ה 69 ימים. החסר מהם שבתות וימי החג (סוכות), תקבל = 57 ימים. ואם נשאל, הא כיצד יכולה להתבצע עבודה כזו מורכבת ומסובכת בכל כך מעט זמן? אומרים חז"ל: העבודה נעשתה מאליה, לכן כתוב "ותכל" ולא "ויכלו". כך גם במלאכת המקדש הראשון בימי שלמה, שם כתוב: "והבית בהבנותו" – "אשר בנוהו" לא כתוב אלא: "בהבנותו" – שנבנה מאליו. כן נראה בבנית בית שלישי שירד מוכן מאת ה' יתברך. אמן.

 

18 פעם נאמר בפרשה: "כאשר ציוה ה' את משה", מדוע?

בירושלמי, בברכות, ובמדרש תנחומא שואל, מדוע כתוב י"ח פעמים: "כאשר ציוה ה' את משה"?

ומשיב: "לפי שהרהרו ישראל אחרי משה בשעה שהיו מעמידין המשכן, ולא היה עומד. אמרו: שמא דבר קל אמר לו הקב"ה למשה לעשות לו במשכן, ומשה מעצמו הכניסנו בכל הטורח הזה. לפיכך אמר הקב"ה: הואיל והרהרתם אחריו, הריני כותב שמי על כל דבר ודבר שאני ציויתי אותו. לכך כתיב: 'כאשר ציווה ה' את משה' בכל פעם ופעם. אמר הקב"ה: אם ביקש אדם להרהר אחרי משה, יהרהר אחרי, שאני אמרתי לו כל זאת".

 

ביום החודש הראשון באחד לחודש תקים (ופקודי מ-א)

 ג’ פעמים כתיב בפרשה לשון הקמה: תקים, הוקם, ויקם, שהם כנגד ג’ בתי מקדש, שני בתי מקדש ראשונים שנבנו על ידי בשר ודם ונחרבו, נאמר בהם לשון תקים ויקם.

ואילו ביהמ"ק השלישי שעתיד להבנות ע"י הקב"ה נאמר בו הוקם, והכונה שיקום מאליו ולא יהיה תלוי במעשה בשר ודם, אלא יהיה בית מקדש נצחי שאין אחריו חורבן וגלות, מכיון שמעשה ידיו של הקב"ה הוא. ולכן לא יהיה תלוי בזמן, וכמו שאמר הכתוב: "ישראל נושע בה’ תשועת עולמים", שע"י ישועה של הקב"ה תהיה תשועה עולמית. (וידבר יוסף).

 

 

פסח בפתח....

אנחנו נמצאים קרוב לפסח, וההתרגשות ליום הקדוש מתחילה כבר, (אצלי לפחות), מיד אחרי סוכות.

סוכות? כן. מה העניין של סוכות לחג פסח? פשוט מאוד. שישה חודשים......... כיצד?

ט"ו בתשרי = סוכות                  המרחק ביניהם: 

ט"ו בניסן   = פסח                    6 חודשים

 

השווה בין סוכות ופסח: בשניהם עוסקים בביעור חמץ.

בפסח כידוע 30 יום קודם לפסח, שואלין ודורשין בהלכות החג. מנקים הבית, הבגדים, המכוניות וכו'. מבערים ושורפים החמץ, ומחכים ליום הקדוש הוא יום ט"ו בניסן = חג הפסח.

ובסוכות: כיצד מכינים עצמנו ליום הקדוש?

30 יום קודם ראש השנה עושים סליחות ומבררים היטב בעמקי נשמתינו אילו חטאים (חמץ) עשינו, מטהרים עצמנו ליום הכיפורים, כדי שנוכל להיות ראויים להכנס לסוכה {בגימטריה = 91 השווה: י-ה-ו-ה (26) ועוד א-ד-נ-י (65)=91}

            בסוכות - ההכנה היא ברוחניות - ביעור יצר הרע הרוחני שבנו

            בפסח   - ההכנה היא בגשמיות - ביעור החמץ הפיזי החומרי שבנו.

וכמו גלגל המסתובב בעולם, איך שמסתיים לו חג הסוכות - מיד מריחים את פסח, ולהפך... הזמן אכן רץ.

כל עניינו של הפסח = כשמו כן הוא:  פה - סח.

הפה מדבר, מהלל ומשבח את הקב"ה מצד אחד,

מצד שני מסביר ומפרש לבנים ולדור ההמשך את גדולת הבורא יתברך.

 

אין אומרים תחנון כל חודש ניסן

ידוע, שכל חודש ניסן, אין אומרים תחנון.  מה הסיבה?

                   ראש חודש:           אין אומרים תחנון.

                   מ-א' ועד י"ב:        כל יום מקריב נשיא אחד, וחג להם.

                   י"ג ועד כ"א:         פסח

                   כ"ב:                       בארץ – איסרו חג.  בחוץ לארץ: פסח

 

לכן, היות שרוב החודש בקדושה - אין אומרים תחנון כל החודש.  

 

ברכת האילנות – על שום מה? זריזים מקדימים כבר בר"ח ניסן

אילו זכה האדם והיה חש תמיד את רגע ה'בראשית' של חידוש הבריאה, כיצד ממשיך הבורא ומחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית, והבריאה עצמה זורמת ומתחדשת בכל רגע ורגע, כחילוף החומרים הגשמי המתחדש תמיד בגופו, הוא היה חי בתודעה של התחדשות מתמדת בכל ימי חייו. אבל כניסה לחיי השגרה של 'מנהגו של עולם', נטלה ממנו את זיו ההתפעמות למשל מן הזריחות והשקיעות המתחדשות. על כן נקבעו 'ברכות הראייה', רק בנקודות המפגש שיש בהן כדי לעורר את האדם ולהביאו לידי הרגשת החידוש.

לאחר חורף רטוב וסגרירי, אחרי ששבו העבים אחר הגשם, מתייצבת לפנינו חמה של ניסן. בזיו פניה המאירות והמחייכות ובקרניה החמות והמלטפות, מבשרת היא לנו על ימי האביב הקרבים ובאים.
ולעומתה נענית האדמה ומתחממת ומוציאה צמחייה, ומתעטפים האילנות בלבושם האביבי הירוק, אחר שהיו מושלכים חשופים כל החורף לקור ולגשמים. ובתרועת אביב עונים האילנות, בפריחות ובריחות הממלאים חללו של עולם. גם אנו, כבני אדם, זוכים באותה עת לעדנה מיוחדת, ופינו מתמלא שירה, בברכת האילנות:

"ברוך אתה ה' א-לוהינו מלך העולם, שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובים, ליהנות בהם בני אדם".

 

הפטרת החודש (יחזקאל מ"ה, י"ח)

"כֹּה-אָמַר, ה' אלוקים, בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, תִּקַּח פַּר-בֶּן-בָּקָר תָּמִים; וְחִטֵּאתָ, אֶת-הַמִּקְדָּשׁ"

 

בראש חודש ניסן הוקם המשכן הראשון, בחודש ניסן נגאלו – ובחודש ניסן עתידים להגאל. יהי רצון שנזכה השנה לגאולה שלמה ולבניין בית המקדש הניצחי,  אמן.     שבת שלום, ראש חודש טוב ומבורך

 

 

שבת שלום

 

אם רצונך להפיץ עלון זה ברבים אנא התקשר ל-02-581-2830, (מעלות דפנה 127/5) או, קח את הדפים המקוריים ועשה העתקים לזיכוי הרבים. אין אנו רוצים כסף.              העלון השבוע:   לעילוי נשמת: יהודה לייב אריה בן מליה ז"ל, נחמה בת גיטל ז"ל. ת.נ.צ.ב.ה.    ולרפואת: סעידה שולמית בת נעימה הי"ו, גיטל גילה בת בשה בתיה הי"ו, חוה בת סעידה הי"ו, יצחק אייזק בן חיה שרה הי"ו, הילדה נועה בת נעמה הי"ו, הנערה חיה רבקה בת שיינדל שרה הי"ו, רבקה בת עליזה הי"ו, רפואה שלמה, רפואת הנפש ורפואת הגוף. ויחזירם לאיתנם כבראשונה.

א-ל נא רפא נא להם. שבת היא מלזעוק – ורפואה קרובה לבא. אמן.

ליקט וחיבר: הרב ששון נתן