הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 

"שְׂשׂוֹן לִבִּי"

 
 לעילוי נשמת דודי מורי ורבי
הרב ששון עבדול עזיז מזרחי בן ג'חלא, זצוק"ל
"סעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות"
ביום השישי ז' ניסן התשנ"ח
ליקט וחיבר הרב ששון נתן שליט"א
   ששון ליבי    פתח דבר    לינקים / צור קשר    פרשת השבוע    בראשית תמן    English
 
    מיוחד לט"ו בשבט
    מיוחד לפורים
    זיווג טוב
    אותיות כפולות
    פסח
    תנך-תלמוד ומספרים
    מילים כפולות בתורה
    פרפראות
    Audio / Video
    לראש השנה
    בראשית תמן
    English
בס"ד
 
חלק זה לקוח מדפי קשר לחג הפסח ומספרי הלכות שונים.
 
 
מילון מונחים:
הגעלה: טובלים את הכלי בתוך כלי גדול יותר עם מים רותחים. 
ליבון:    מחממים את הכלי בתוך האש עד שיוצאים ניצוצות ממנו.
עירוי:    שפיכת מים רותחים על הכלי.
עירוי ג' ימים:  שמים מים בכלי למשך 24 שעות. שופכים, וממלאים שוב ומחכים 24 שעות. ושוב אותו דבר
 
המאמר הבא הועתק כלשונו מ:
מקול צופייך - הרה"ג מו"ר הרב מרדכי אליהו שליט"א
הכשרת כלים
כשחזרו בני ישראל ממלחמת מדין, חזרו הם עם שלל רב. בין השלל היו כלים רבים מזהב, כסף, נחושת, ברזל וכו'.
היה צורך לעשות ג' דברים:
א)
לטהר את האנשים ואת הכלים מטומאת מת.
ב)להגעיל את הכלים שלקחו ממדין מהטרף שבלוע בהם,
ג)להטביל אותם במקוה טהרה כמו כל כלי של גוי שעובר לרשות ישראל.
זהו שאומר הכתוב: (במדבר לא, כא) "ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חקת התורה אשר צוה ה' את משה: אך את הזהב ואת הכסף את הנחשת את הברזל את הבדיל ואת העפרת: כל דבר אשר יבא באש - תעבירו באש, וטהר. אך במי נדה יתחטא.
אמרו חכמי המוסר בענין הגעלת כלים: רבים העושים ומעטים המבינים. לפיכך, טוב לשאול חכם אופן הגעלתו של כל כלי וכלי טרם יגעילנו. ואם אפשר, יש להגעיל בפני בעל תורה הבקי בדיני הגעלה. (הלבוש; מ"ב תנב, ס"ק ח; כה"ח שם ס"ק כה). ועל כן כדאי לחזור על הלכות אלו.
ניקוי הכלי קודם הגעלה
פירש רש"י שם (במדבר לא, כב) "אך את הזהב וגו'" - ורבותינו אמרו 'אך את הזהב' לומר שצריך לנקות את הזהב שמכשירים אותו שיהיה בפני עצמו. ולכן צריך להעביר את החלודה שלו "אך" שתהיה המתכת כמות שהיא. ודבר זה קיים רק בכלים שמגעילים אותם במים. המכשיר על ידי ליבון - אינו צריך לנקות את הכלי כיון שממילא הכל נשרף. וכל כלי שמועילה לו הגעלה - יכול ללבנו ליבון קל דהיינו לחמם אותו עד שישרף עליו קש מבחוץ. (רמ"א).
ולכן לפני ההגעלה, יש לנקות את הכלי מכל ליכלוך וחלודה. אבל אין חיוב לנקותו מן הכתמים שאין בהם ממשות. אם יש גומות בכלי ואי אפשר לנקותם היטב. ישרוף את אותם המקומות כדי שישרף החמץ שבתוכם, ואחר כך יגעילו. ואם אי אפשר לנקות היטב הגומות והסדקים וגם אי אפשר ללבן שם, אי אפשר להכשירו. (שו"ע תנא, סע' ג; רמ"א שם סע' ד). ויקפיד במיוחד בין הידות לסירים. ואם מחוברים ע"י הברגה יש לפרקם.

איך מכשירים כלים?
מה שכתוב בפסוק "תעבירו באש" פירשו ז"ל ש"כל כלי שתשמישו על ידי האש כגון שיפוד ואסכלה - ילבננו באש" (רש"י שם). "ומה שתשמישו על ידי חמין - יגעילנו בחמין". ומה שאמר הכתוב "תעבירו במים" כוונתו שאחר כך טעון טבילה במי מקוה הכשרים לטבילת נדה, ודוקא כלי מתכות" (רש"י שם).
ועוד אמרו לנו חז"ל: כבולעו כך פולטו. אם צלו או אפו בכלי ראשון שעל האש - צריך ליבון. אם בישלו בו במים - צריך הגעלה בתוך מים בכלי ראשון שעל האש. אם עירו לתוך הכלי אוכל רותח - הכשרו יהיה שיערו עליו מים מכלי ראשון. אם העביר לצלחת ממתכת אוכל ע"י כף או מצקת וכד' הצלחת היא כלי שני והכשרה על ידי כלי שני.

רוב תשמישו
כתב בשו"ע (תנט, ס"ע ו) "כל כלי הולכים בו אחר רוב תשמישו. הלכך קערות אע"פ שלפעמים משתמשים בהן בכלי ראשון על האש - כיון שרוב תשמישן הוא בעירוי שמערה עליהם מכלי ראשון - כך הוא הכשרן". לדוגמא כפית או כף שבדרך כלל משתמשים בהם בכלי שני ולפעמים בוחשים בכפית אוכל שנמצא בסיר בכלי ראשון, האם מותר להכשירם בכלי שני? אם נלך אחרי רוב תשמישו - מותר ואם אחרי מיעוט תשמישו - אסור. ובשו"ע פסק, לילך אחר רוב תשמישו ובדוגמא של הכפית יכשירו אותה בכלי שני.
הרמ"א (תנא, סע' כה) במקרה של הכפית הנ"ל צריך להגעיל הגעלה מוחלטת ואין לילך אחר רוב תשמישו. ולכן צריך להזהר בזה בכלים שמגעילים אותם לידע מה עשו בהם אפילו פעמים בודדות.
הבא"ח (בר"פ ח"ג סימן ח) שאל מה הדין אם בכל השנה השתמשו בכפית בכלי שני ורק מיעוטו בכלי ראשון. והשימוש בכלי ראשון היה בתוך עשרים וארבע שעות לפני פסח? ועונה הרב שבמקרה זה לא תהיה מחלוקת בין השו"ע לרמ"א ולפי שניהם ילכו אחרי מיעוט תשמישו. (ומקור דבריו בשו"ת רמ"ע מפאנו צו).

כלי ראשון
כיצד מגעילים? מכניסים את כל הכלי לסיר גדול עם מים רותחים המעלים בועות, ומשהים את הכלי מעט בתוך המים, כדי שיפלוט הכלי את אשר בלע, ובזה הכלי מוכשר. (שו"ע תנא, סע' ג, ה, ו). ונהגו לשוטפו במים קרים אחר כך. (שו"ע תנב, סע' ז).
כלי ראשון הוא כלי עם מים רותחים שבו חוממו המים ורתחו. ובענין זה יש שני סוגים יש הגעלה בכלי ראשון הנמצא על האש, ויש הגעלה בכלי ראשון שהורד מהאש.
כשמכשירים סיר או כל דבר שבלע חמץ בהיותו על האש - ודאי הוא שצריך להכשיר בתוך מים רותחים הנמצאים ממש על האש. כשמכשירים כפית שלעולם לא היתה ממש על האש ולכל היותר הוציאוה יחד עם אוכל מקערה או צלחת שלא היו על האש - אינה צריכה הגעלה בכלי הנמצא על האש. כל השאלה היא לגבי "מצקת" שבולעת חמץ ברגע קט כשלוקחים בה מסיר שעל האש, האם היא צריכה הגעלה בכלי שעל האש או אפילו בכלי שאינו על האש?

לשאלה זו נדרש הרב בעל "זבחי צדק" ופסק לחומרא, דהיינו שיש להכשיר את המצקת במים רותחים בסיר שנמצא על האש וצריך להניח את הכלי המוכשר זמן רב שיספיקו המים להכנס ולהוציא ממנו את החמץ הבלוע. לעומת זאת אם הוציא מים במצקת מכלי רותח שעל האש - אי אפשר להחשיב מים שבמצקת זו ככלי ראשון ולמשל להגעיל בתוכה.

סכו"ם
יש סוגים שונים של סכינים. בסכיני עבודה יש לסכין קת מעץ או חומר אחר. בסכיני אכילה יש מיקרים שהידית עשויה מחומר הסכין עצמה ויש מעץ או חומר אחר.
בגמרא (פסחים ל, ב) "אמר ליה רבינא לרב אשי: הני סכיני בפסחא היכי עבדינן להו?" ענה לו רב אשי: יקנו חדשים!! אמר רבינא: לא כולם יכולים לקנות חדש. ענה רב אשי שיעשה אותם כעין חדשים. ואיך מחזירים את הסכין שתהיה כעין חדשה? בענין זה יש שתי דעות. לדעת רב אשי אם לסכין יש ידית של עץ - הלהב צריך ליבון והידית הגעלה. ואם אי אפשר ללבן מחשש לשריפת הידיות - ישימו טיח על הידית וילבנו את הסכין ואח"כ יסירו את הטיט ויגעילו את הקת. לדעה השניה די בכך שיגעילו את הסכין (הידית והלהב) במים רותחים בכלי ראשון. אמנם אם הקת מחוברת במסמרים - צריך לנקר את כל החורים.

סכיני צליה צריכים ליבון. ובתוספות (פסחים ל, ב ד"ה והלכתא) הקשו "תימה דתניא בתוספתא דעבודה זרה" הסכין והשפוד והאסכלא - מלבנן באור". ובפרק קמא דחולין (ח, ב ושם) אמר "כגון שליבנה באור". אלמא צריך ליבון? ותירץ ר"ת דאמר בירושלמי דמיירי בסכינים ארוכים שצולין בהם בשר, דומיא (כמו) דשפוד. וכן ההוא דחולין." (ועיין בגמרא ע"ז עה: דברים שנשתמשו בהם על ידי האור מלבנן. ולתוס' חולין שם שמחלקים בין כלי של גוים לכלי חמץ). ולפי זה יש ללבן סכין שמשתמשים בה להפוך בשר או דברים הנמצאים על האש ממש. וכן הוא הדין למרדה שמוציאים בה מהתנור שדינה כמו כן בליבון. ונהגו שלא להכשיר סכו"ם שיש להם קת עץ וכד'. (כה"ח שם ס"ק לז).

בית שאור - דף העריכה
הגמרא (פסחים ל, ב) אומרת: "אמר רבא: הני אגני דמחוזא, הואיל ותדירי למילש בהו חמירא, ומשהו בהו חמירא - כבית שאור שחימוצו קשה דמי. - פשיטא! - מהו דתימא: כיון דרויחא - שליט בהו אוירא ולא בלעי, קא משמע לן". תרגום - אותם קערות שרגילים להשתמש בהם במחוזא ללישת חמץ, ומשאירים שם את הבצק שיתפח וכד'. דינם כמו "בית שאור" ואין מספיק ניקוי בלבד אלא הגעלה. ואע"פ שאין הבצק נמצא שם כל הזמן ואין שם תסיסה של הבצק באופן קבע שהרי האויר נכנס שם - צריך הגעלה מאחר ומשתמשים בה בקביעות.

וכן פסק בשולחן ערוך (סימן תנא, סעיף יז): "הדף שעורכים עליו (בצק) כל השנה, וכן עריבה שלשין בה (בצק) - צריכים הגעלה". הגה: ולא מהני בה קילוף בכלי אומנות. וכן כל דבר שצריך הגעלה לא מהני ליה קליפה (מהרי"ו). והמנהג שלא להשתמש בפסח בעריבות ודפין שלשין עליהם כל השנה, אפילו ע"י הגעלה - וכן עיקר". ועיין להגר"א שהביא מקור לשו"ע הנ"ל מהגמרא פסחים הנ"ל (תנא, ס"ק נ).

שולחן מטבח
מכאן למדנו שכלי שבאופן תדיר משתמשים בו ומניחים עליו בצק - צריך הגעלה. ולכן שיש או שולחן שעורכים עליו בצק - צריך הגעלה מכלי ראשון, וזה דבר בילתי אפשרי כיון שאי אפשר להניח מים עם ברזל מלובן על השולחן או על השיש - שהוא עלול להתפוצץ. ולכן שולחן או שיש שכזה צריך לנקות היטב, לערות עליו מים חמים, לכסות בנילון שמודבק או מהודק לשולחן במפה ועליה נילון.

שולחן סלון
שולחן סלון שבדרך כלל לא עורכים עליו בצק אלא אוכלים עליו בשבת וכד'. אינו צריך הגעלה כדלעיל אלא די בשטיפה במים חמים כדי שלא ישארו פרורי חמץ בין הסדקים. ועדיף לכסותו במפת נילוון או לכל הפחות מפה רגילה.

פלטה
יש שני מנהגים בשימוש בפלטה. יש נוהגים להניח עליה סירים בערב שבת ומורידים אותם ביום שבת לשימוש. ובאלה ההכשרה היא על ידי ניקוי במים קרים להוציא הלכלוך. לשפוך עליה מים חמים בהיותה מנותקת מהחשמל. ולשים עליה ניר כסף.
ויש מניחים על הפלטה לחם או חלות וכד' בשבת או בחול. ומלבד כל הבעיות הכרוכות בזה יש עליהם חובה להכשיר את הפלטה בליבון כיון שהיא כמו כל בישול ביבש שלא מועילה לו הגעלה אלא ליבון חמור ואי אפשר ללבן פלטה. ואי אפשר לחמם אותה שתהיה בוערת באש. על כן מי שרגיל להניח על הפלטה בערב שבת, בשבת או במוצאי שבת חלות וכד' - יקנו אחרת או ישאלו שאלת חכם. ולעצם הנחת חלה על הפלטה בשבת
יש בזה כמה חששות. א)
מחזי כמבשל שהפלטה היא כמו כירה גרופה וקטומה שאסור להניח לכתחילה בשבת. (או"ח שיח, סעיף ט טו טז).
ב)אם מכוון ליבש את החלה שתהיה פריכה יותר - הרי זה חייב חטאת משום גמר מלאכה (עיין ר"פ ח"ב סי' נב). וכן הדין גם באלו המניחים בשבת פח על גז שדינו שווה לעיל.
פלטות מזכוכית אין להם הכשר וכן כירים חשמליות מזכוכיות אין להם הכשר לפסח ובדיעבד יעשו שאלת חכם.

כלי זכוכית
יש מחלוקת בכלי זכוכית איך מכשירים אותם. יש אומרים שהם חלקים ולא בולעים כלום "שיע ולא בלע" (אבות דרבי נתן נ פמ"א הלכה ז; שו"ע תנ"א כ"ו) ויש אומרים שבולע ופולט. (סברת הרמב"ם) ולדעת הרמ"א שם אפילו הגעלה לא מועילה להם כי דינם כדין כלי חרס. הספרדים החמירו בענין זה בפסח (ר"פ ח"ג כט, ועיין בא"ח צו י"ד. ועיין מהרשד"ם יו"ד ט) אמנם כל הדיון הוא בכלי הזכוכית של פעם שהיו עשוים מחול בלבד אבל בימינו שמוסיפים להם חומרים שונים שאינם נשברים ועמידים באש - אין להקל בכך ולא מגעילין זכוכית שהשתמשו בחמין.
עירוי כלי זכוכית שהשתמשו בהן עם משקה קר כגון בירה, ויסקי וכד', משרים אותם במים קרים ג' ימים מעת לעת או שופכים עליהם מים רותחין מכלי ראשון. (עיין שו"ע תנא, סע' כו רמ"א ונו"כ שם; בא"ח צו סע' יד).

כיצד מכשירים על ידי עירוי ג' ימים? ממלאים קערה גדולה במים ומכניסים לתוכה את כלי הזכוכית, וישאירם בתוך המים עשרים וארבע שעות ויותר, לאחר מכן יחליף המים, ימתין שוב עשרים וארבע שעות וכן בפעם השלישית ובכך הוכשרו. (שו"ע יו"ד קלה, סע' יב). אם לא החליפו את המים והיו הכלים במים כמה ימים אין זה נחשב אלא כיום אחד. וכן אם שפכו המים לפני שעברו עשרים וארבע שעות אין זה אפילו יום אחד. (שו"ע שם).
שינוי מנהג. מעשה היה שבנו שכונה חדשה של יהודים והחליטו בניהם לנהוג היתר בכלי זכוכית שאינם צריכים הכשרה. ושאלו להרה"ג יוסף חיים על מנהגם וענה להם שאינם יכולים להקל נגד מנהג אבותיהם שנהגו להחמיר בכלי זכוכית כדלעיל. (שו"ת רב פעלים ג', או"ח סי' כט).

כלי חרסינה
הגמרא שואלת בפסחים שם: "הני מאני דקוניא מהו לאישתמושי בהו בפסחא?" ומסביר רש"י ששאלתם היא האם כלי חרס מצופה בעופרת, האם דינו ככלי חרס או כעופרת? התוס' (ע"ז לג, ב ד"ה קוניא) חולקים על רש"י ומסבירים "ואומר ר"ת קוניא - כלי חרס מצופה בזכוכית דלא נתבשלה כל צרכה" מה דינו? הגמרא מסכמת שדינם כמו כלי חרס שאין להם הכשר וצריכים לשמרם לשימוש לאחר הפסח.
בשו"ע (בסימן תנא, סעיף כג) פסק לאיסור כדעת תוס': "כלי חרס המצופין בהתוך זכוכית - דינם ככלי חרס. (ועיין שו"ת הרשב"א רלג; שו"ת תרומת הדשן קלב; ובפסקים סימן קנא; ובמרדכי פסחים תקעד). ובסעיף כד פסק לאיסור כדעת רש"י: "כלי עץ המצופים בסמנים שקורים ברניס, דינם ככלי חרס.

ולכן למעשה כלי חרסינה או פורצלן אין להם הכשר, לכן ישטפם ויצניעם בארון נעול עד לאחר הפסח.
וכיור חרסינה מנקים בכל החורים והסדקין, מיבשים אותו, ואחר כך מערים עליו מים רותחין. וניתן להכשירו אף על פי שהוא עשוי חרס כיוון שהוא בד"כ בולע חמץ פגום שאינו ראוי לאכילה.
ויש מחלוקת אם כלי חרס שבעל בכלי שני אם מחמירים בו (עיין לרמ"א בשו"ע תנא, סע' א; ועיין למש"ב שם ס"ק יא שפסק שבדיעבד אפשר להקל; ועיין לכה"ח שם ס"ק טו"ב יט כ). וע"כ כיור רגיל יעשה כנ"ל ואם יש בו חורים או בחיבורו לחרסינה יש סדקים ימלא אותם בגבס עיין שו"ע תמב, סע' ו). ויש מחמירים ואחרי ההכשרה הנ"ל מכסים אותו במכסה פלסטיק או מתכת ותבוא עליהם ברכה. (עיין שו"ע יו"ד קה, סע' ב; כה"ח תנא ס"ק טו"ב, כ, פד, פה; מ"ב ס"ק יא, לז). אולם אם רגילים להשרותם במים חמים בתוך הכיור אחר שיכשיר כנ"ל חייב לכסותם כנ"ל.

כלי אמאיל
כלי אמאיל הם כלים הצבועים עם סממנים וחומרים רבים ועל זה כתב הרמ"א (שו"ע תנא, סע' כג ורמ"א) "ויש מקומות שמחמירים שלא להשתמש בכלים צבועים אפילו הן חדשים, וכן המחופין בבדיל. ואין להחמיר בזה רק במקום שנהגו איסור". ומה שכתב אין להחמיר היינו שאין להחמיר לא להשתמש בכלים חדשים. אבל בכלים ישנים שכבר השתמשו בהם בחמץ - אולי יש להחמיר. וברב פעלים (ח"ג או"ח כט) דן בשאלה אם כלי אמאיל דינם ככלי חרס או כלי מתכות (ובמאמר מוסגר ראוי לציין מה שכתב שם שאין לסמוך על העיתונים!! שכתבו כיצד מייצרים את האמאיל). ולמעשה כתב שם אם לא משתמשים בכלים אלו ברותחים על האש ממש יגעילום ג' פעמים. משמע מדבריו שאם משתמשים בהם על האש ממש כמו מגשי אפיה - אין להם הכשרה. (כה"ח שם ס"ק רפח; שו"ת חת"ס יו"ד ב', קיג; שו"ת רב פעלים ג, או"ח סי' כח; עיין שד"ח משם החת"ס אסיפת דינים מערכת ה).
ובענין זה רצוי להזכיר שאין להגעיל סירי טפלון בגלל שלפעמים מבשלים בהם ללא נוזלים.

סירי חמין
יש מקפידים שהחמין שלהם יהיה תמיד יבש ובשבת כל הזמן בודקים את הסיר כמה מים יש בו וכד'. אנשים אלו צריכים להקפיד בשבת שלא להוסיף מים אם החמין מתיבש מהר אלא להרחיקו מהאש, ואם החמין, השעועית או הבשר לא מבושל כל צורכו - אסור להחזיר את המכסה כיון שהחזרת המכסה היא מזרזרת את הבישול. ובענין פסח יש לדעת שסיר שכזה צריך ליבון ולא הגעלה כיון שזה נחשב אפיה ולא בישול רגיל. ובמיוחד אם זה סיר שמיועד לחמין וזה רוב תשמישו, ותמיד מקפידים שהחמין יהיה יבש. ועיין בשו"ע סי' רנ"ג שמותר להגביה את הסיר מחשש שהאוכל ישרף ולהניח תחתיו כלי ריק.

מפת שולחן
כתוב בפרי מגדים (ס"ק לא) אם אדם יש לו מפת שולחן שאכל עליה חמץ לא מועיל לה הגעלה וכיבוס כיון שיש בה חורים קטנים בין חוט לחוט ונכנס שם חמץ. היום אין לחוש לחומרה זו כיון שהאריגה בדרך כלל היא צפופה ואין מקום לפירורי חמץ הנכנס בין חוטי האריגה.
אם נשפך לו בירה או ויסקי על מפה, אסור לו לכבס מיד או לשפוך מים בשבת כי שרייתו זה כיבוסו. ולכן הטוב ביותר להצניע מפה זו עד אחרי פסח או שיכבסנה ברותחין. ולא די רק בחמים בלבד. אפשר גם לכבס במכונת כביסה רגילה ולהניח עליה מפת נילון.

חצובה
כתב המג"א על חצובת ברזל שמניחים עליה את הסיר. "יש מי שאומר שכיון שלפעמים נשפך עליה בצק - צריך ליבון ויש אומרים שכיון שקודם נשפך משקה - צריך הגעלה". וכיון שדבר זה הוא קשה לידע מה בא קודם הרוטב או האיטריות בכל השנה כולה. - לכאורה צריך ללבן. הרב "מאמר מרדכי" (סימן יא) כתב שלדעתו החצובה מותרת בהגעלה, כיון שהחמץ נשרף מיד ולכן מספיק הגעלה ולא ליבון. אך למסקנא כתב "וכי מפני שאנו מדמים נעשה מעשה?" ולכן למסקנא צריך לדעתו ליבון. (שו"ע תנא, ב ומשנ"ב שם ס"ק לד וכה"ח ס"ק עו; ר"פ ח"ד יז; ושו"ע רז, סע' כד).
בימינו הדבר מסובך כיון שיש בקצה עיגולים וחיבורים העשוים אמיאל שעלול להתפוצץ בליבון. ולכן כיון שהחצובה עלולה להפגע אולי לא ילבן היטב. הטוב לקנות חצובות חדשות ואם אין באפשרותו - ירחץ היטב עם צמר פלדה, ינקה בקצוות, וישפוך מים רותחים וידאג שתמיד תהיה מכוסה עם ניר כסף במשך כל החג.

הגעלה - ביטול איסור לכתחילה
מדברי הרא"ש (ע"ז פרק ה, הלכה לה) משמע שהגעלה היא - הפלטת החמץ מהכלי החוצה. ולכן הוא כותב שכיון שהמים מפליטים את החמץ מהכלי - יש להוציא את הכלי מיד מהמים החמים שלא יבלע מהחמץ חזרה. והיו חכמים שחלקו עליו ואמרו שכל עוד רותחים וטרודים להפליט חמץ - אין הם מבליעים חזרה את החמץ.
שואל הר"ן (ע"ז יח, ב בדפי הרי"ף) איך מותר להכשיר בהגעלה הרי "אסור לבטל איסור לכתחילה", ובהכשרה אדם מבטל איסור לכתחילה? שהרי בהכשרה המים החמים מוציאים את החמץ הבלוע בתוך הכלי ומבטלים אותו במי ההכשרה, והרי אמרנו ש"אין מבטלים איסור לכתחילה"?
ומתרץ הר"ן שאסור להניח מעט אוכל טרף בסיר שיש בו הרבה אוכל כשר (פי ששים). כיון שכוונתו שהטרף יתבטל ויאכל את הטרף המתבטל. לעומת זאת בהכשרת כלי, אין לאדם שום כוונה להשתמש בטרף המתבטל שהרי אין מי שישתה את מי ההכשרה. בכל מקרה לדעת הר"ן צריך שיהיה במי ההכשרה ששים יותר מהחמץ הנפלט כדי שלא יבלע שנית.

כתב הב"י שאין לחוש שיהיה ששים בכלי המכשיר כיון שאם יבלע הסיר ממה שנפלט. במקרה שמכשיר כלי שבלע חלב ורוצה לעשותו בשרי שהרי החלב הוא היתר והנפלט מהדופן הוא רק נתינת טעם. וכשחוזר ונבלע בדופן שנית הרי זה "נותן טעם בן נותן טעם - נ"ט בר נ"ט" ואין בזה חשש כיון שזה "נ"ט בר נ"ט דהיתרא". דהיינו נותן טעם בן נותן טעם של היתר. וכך כתב בתוספות (עבודה זרה עו, א ד"ה מכאן) "כשמגעילין כלי חמץ בערב הפסח בד' שעות דשעת היתר היא - יכול להגעיל אפילו כלי בן יומא בפחות מס' דהוי נ"ט בר נ"ט של היתר. החמץ בקערה, וממנו למים, ומן המים חוזר ונבלע בקערה. ועדיין הכל היתר. ועוד כי יותר מתקלקל טעם חמץ בכלי שאין ראוי לאכילה ממה שמתקלקל טעם בשר בדגים שנתבשלו אחריו לפי שהדגים ראוין לאכילה והבשר נותן בהן טעם לשבח".

ולכן כתב בשו"ע (תנב, א) להזהר שלא להגעיל בערב פסח אחרי שעה חמישית של היום שאז הבלוע הוא חמץ שאינו היתר. ואם רוצה להגעיל אחרי חצות היום בערב פסח או רוצה להגעיל כלי טרף כל השנה כולה, כתוב בשו"ע שצריך להזהר בהרבה תנאים:
 
מילקוט יוסף - הרה"ג מו"ר הרב עובדיה יוסף שליט"א
קודם כל חייבים לשטוף ולנקות היטב היטב כל הכלים לפני שנגשים להכשרתם לפסח.
 

הכלי

הכשרה

 

הכלי

הכשרה

תבניות של תנור אפיה

ליבון - עדיף חדשים

 

 טוסטר

לא להשתמש 

תבניות חלות

ליבון – עדיף להחליף

 

 כיריים גז

הגעלה / עירוי רותחים 

אגנות

ליבון

 

 כסאות

ניקוי וקינוח 

תנור אפיה

1. ניקוי,

2. הפסקת שימוש 24 שעות

3. הפעלה לשעה בחום הכי גבוהה

 

 מיקסר

 אין הגוף צריך הכשר. די בשטיפה והדחה בסבון.

הכלים הנלווים כל אחד צריך הכשר לפי שימושו 

תבנית לפשטידה שנותנים בה שמן

ליבון

 

 ברזי המים החמים

עירוי רותחים 

 סיר עוגה

לא להשתמש

 

 מברשת שניים

עדיף לקחת חדשה 

 סירים לבישול על האש

הגעלה 

 

 כף חשמלית

ירתיח פעם אחת וישפוך 

 סיר לחץ

 הגעלה כולל הגומי

 

 מטאטא

ניקוי היטב וקינוח 

 מכסה הסיר

הגעלה 

 

 מיחם מים להרתחה

שטיפה והדחה 

 פלטה חשמל

עירוי מים רותחים 

 

מפצח אגוזים 

שטיפה והדחה 

 מחבת לטיגון בשמן

הגעלה 

 

כלי נטילת ידיים 

שטיפה והדחה 

 מחבת טיגון טפלון

לא להשתמש 

 

ספרים וסידורים 

מותר אם לא היו בשעת אכילת חמץ 

 מקרר חשמלי

שטיפה וניקוי 

 

כלי עץ 

כמו כלי מתכת 

 כלי חרס

עדיף לא להשתמש
1. אם היה שימוש בחמין - אסור להשתמש
2. אם היה שימוש בצונן - עירוי מים בצונן ג' ימים.
3. במקום הפסד ושעבר עליו 12 חודש - הגעלה ג' פעמים

 

 

סכיני מטבח

 

1. אם חתיכה אחת ממתכת - הגעלה 
2. אם הידית עץ והלהב מתכת - ראה למעלה סכו"ם.

 כיור אפילו חרס

עירוי 

 

 שולחן פורמייקא

עירוי רותחים או כיסוי 

מכתשת מתכת הגעלה

 

 צידנית

שטיפה והדחה 

שניים תותבות 

עירוי חמים 

 

 צעצועים

שטיפה והדחה 

כלי פורצלן 

דינם ככלי חרס 

 

 צעצועים עם חריצים

לא להשתמש 

מכונת טחינת  בשר

 הגעלה
עדיף ליבון לחלק המנוקב.

 

 כלי פלסטיק

 

עדיף לא להשתמש 

 שיש המטבח

עירוי רותחים 

 

 כלים מבקליט

דינם כמתכת 

 מיקסר

 

 

 

 כלי מתכת

1. שימוש בחם -הגעלה
2. בצונן-שטיפה והדחה
3. צונן ששהה 24 שעות - עירוי שלושה ימים

 

 מדיח כלים

 ניקוי היטב.
לא להשתמש 24 שעות.
יפעיל ריק עם מים חמים ללא כלים. וישתמש לפסח

 כלי אלומניום

דינם כמתכת 

 

 שיפודים

ליבון 

 כלי אבן

דינם כמתכת 

 

 שיניים

יצחצח וישטוף היטב במברשת שניים. 

כלי אמייל 

הגעלה 3 פעמים 

 

 פותחן בקבוקים

שטיפה והדחה 

 כלי אשפה ויעה

 שטיפה והדחה

 

 כלי קריסטל

דינם כזכוכית 

 טרמוס

עירוי רותחים