כבר קרוב לעשרים שנה שקבוצה של אזרחים מצהירה שהמדינה סטתה מההתחייבויות שקיבלה על עצמה בשנת 1948. בחוקים הראשונים של ישראל היה שוויון מלא בין כל האזרחים, בלי הבדל דת או השתייכות אתנית - לפי העקרונות הדמוקרטיים. כאשר הוכרז על הקמת גוף נבחר שיחליט על חוקה נקראו כל תושבי מדינת ישראל – ללא הבדל גזע, דת או מין – להשתתף בבחירות. לא היה שום תנאי שרק יהודים יקימו את המוסדות של המדינה. להפך. בהודעות נאמר:

"כל אדם, גבר ואשה, שמלאו לו 18 שנה עד יום 31 בדצמבר 1948 שהיה בשטח המדינה (יהא יהודי, ערבי, דרוזי או צ'רקסי וכו') נקרא להשתתף בבחירות".

החוקה היא הבסיס המשפטי של מדינה. לכן ברור שכלל תושבי המדינה שנקראו לייסד חוקה - הם הריבון של המדינה. מצב משפטי זה לא השתנה ולא יוכל להשתנות. הוא קיים עד היום.

38 חברים בקבוצה זו, אזרחים שהלאום שלהם נרשם בתור יהודי, ערבי, דרוזי, רוסי ועוד עתרו ב- 2003 לבג"ץ בתביעה לרשום את הלאום שלהם בתור "לאום ישראלי". הם אמרו:

"ההשתייכות שכל אחד מאיתנו משתייך לדת או לקבוצה אתנית איננה צריכה לעניין את השלטונות, כי במדינה דמוקרטית אין מקום לרישום כזה בתעודות רשמיות".

בג"ץ לא נכנס אז לעניין, אלא קבע כי על העותרים לפנות קודם לבית משפט מחוזי. לכן פנו העותרים לבית המשפט המחוזי בירושלים, אבל בית המשפט המחוזי דחה בשנה שעברה את בקשתם בטענה ש"בית משפט אינו יכול ליצור לאום חדש"...

זה היה נימוק מוזר. בערעור שסיכומיו הוגשו בשבוע שעבר לבית המשפט העליון מראים המערערים שטעה בית המשפט: אין שום צורך ליצור לאום חדש... הלאום הישראלי קיים לפחות 60 שנה ! הוא קם עם ההכרזה על הקמת מדינה ריבונית ששמה ישראל. לאום זה, לפי מסמכי הקמתו והחוקים שחוקק כשהוקם ב 1948, קיים את כללי הדמוקרטיה ללא פרצות, ובאופן עקרוני כללים אלה קיימים גם היום.

למערערים יש אינטרס ברור, המשותף לכל אלה שחתמו על הצהרת "אני ישראלי", שמדינתם תכיר בהיותם בני הלאום הישראלי. אינטרס זה נובע מרצונם לחוש שעל כולם - יהודים, ערבים ואחרים - חל העיקרון של "אזרחות מלאה ושווה" שהובטח לנו בהכרזה על הקמת המדינה. "אזרחות מלאה ושווה" היא מסימני ההיכר של אזרח במדינה ריבונית. ברישום הנוכחי, לפי המילאט ( ملة, מורשת מהמשטר העותומני), יש אפליה אתנית ודתית ברורה. כל רישום של השתייכות כזאת כרוך בחוקים נפרדים ובאי-שוויון בזכויות ובחובות.

אמנם אחרי קבלת ישראל לאו"ם הפר המימסד את כללי הדמוקרטיה על ידי חוקים אחרים, כגון חוק האזרחות המחלק את האזרחים לשני סוגים, או חוק הכניסה לישראל הנותן "פרוטקציה ליהודים". נוצרה הפרדה ואפליה בין האזרחים השווים זה לזה. אבל למרות חוקי ההפליה, אי אפשר להתעלם מן הלאום הישראלי הקיים, המתייחס בשווה אל כל האזרחים. גם היום השלטונות פועלים בשם הלאום הזה, והלאום הישראלי הוא המיוצג על ידי שלטונות אלה. בדרכון, למשל, כל אזרחי ישראל הם בני הלאום הישראלי. מדוע לא בתעודות הזהות ?

מחשבה מעמיקה על הערעור מראה שהוא מכוון להביא על המדינה מהפכה משפטית: להחזיר אותה למעמד הראשית שלה – דמוקרטיה במיטבה! גם הכרזת העצמאות גם הפקודות והחוקים הראשונים שחוקקה ישראל, שומרים בהקפדה שכל האזרחים יהיו שווים, שלא תהיה שום הבחנה ושום הפליה ביחס לשום אזרח בישראל, לא לפי הדת ולא לפי ההשתייכות האתנית. את התוצאה הזאת – שוויון אמיתי ! – מקווים המערערים להשיג בבית המשפט העליון. הדיון ייפתח בעוד כחודשיים, ב 3 בדצמבר 2009, ובראש בית המשפט תשב הנשיאה, כבוד השופטת העליונה דורית בייניש. תקוה ? אשליה ? - ימים יגידו...