מאמרים של עוזי אורנן, עבודת יהודים בשבת

עבודת יהודים בשבת

לפני כחמישים שנה חקקה הכנסת את "חוק שעות עבודה ומנוחה תשי"ח- 1958". החוק נועד להבטיח לכל עובד יום מנוחה אחד בשבוע, ולמנוע ממעסיקים רבי כוח לנצל עובדים שכירים, והוא נחשב לחוק סוציאלי מתקדם.

יום מנוחה שבועי כבר הונהג בחברה האנושית מקדמת דנא, וניתן לו תוקף עליון בסיפור מעשה בראשית. לכן חוק זה צריך היה להתנסח בזהירות. בחברות שונות מקובלים ימי מנוחה בימים שונים של השבוע. לא זו בלבד: יום המנוחה ממולא בחברות שונות בתכנים שונים. לפי חוקי הדת היהודית. היהודים שובתים ביום השבת, והם מצווים להימנע מכל עבודה ומלאכה ביום זה. לעומת זאת, חובתם הדתית של המוסלמים היא רק להתכנס ב"יום ההתכנסות" לתפילה שבועית, ואין הדת מצווה על איסור מוחלט של עבודה. כיוצא בזה גם יום המנוחה של קהילות נוצריות למיניהן עשוי להיות בעל גוונים שונים ואפילו בימים שונים. ראוי להזכיר עוד כי בערים שונות בעולם מקובלים ימי מנוחה שונים של בעלי מקצוע מיוחדים, כגון יום מנוחה לספרים ומעצבי שיער הסוגרים את עסקיהם ביום שני בשבוע.

בהתחשב בכך, החוק הקיים בישראל אינו קובע יום מנוחה אחיד לכל האזרחים והתושבים. כבר בעת חקיקתו הביאו חברי הכנסת בחשבון את החלוקה שיושבי ישראל מחולקים בה רשמית לפי דתם ועדתם, וקבעה ימי מנוחה שונים לכל אדם לפי כללים ידועים.

אפליה בין יהודים ולא יהודים?

אולם החוק מתייחס באופן שונה ליהודים וללא יהודים לא רק בקביעת יום השבת כיום מנוחת חובה ליהודים, וימי מנוחה שונים ללא יהודים. חוק שעות עבודה ומנוחה קובע את יום השבת כיום חובת מנוחה לכל מי שרשום כיהודי, ולעומת זאת, מי שאינו רשום כיהודי רשאי לבחור לו את יום המנוחה השבועי שלו כמעט באופן חופשי.

כפי הנראה בחקיקת החוק הסוציאלי הייתה טמונה גם כוונה אחרת: להשליט על כל מי שרשום כיהודי את האיסור הדתי לעבוד בשבת. לולא הציווי הדתי של הדת היהודית ודאי שלא רק מוסלמי או נוצרי רשאי היה לבחור את יום המנוחה השבועי כרצונו, אלא זכות זו הייתה ניתנת לכל אזרחי ישראל בלי כל הפליה וקיפוח. לחיוב יהודים ליום מנוחה בשבת דווקא אין כל קשר עם מחשבה סוציאלית של "הגנה על עובד". כשם שלאזרח מוסלמי מותר לפי החוק לבחור את יום המנוחה שלו בהתאם לרצונו ולמקובל עליו, כך על יסוד "האזרחות המלאה והשווה לכל אדם" המובטחת במגילת העצמאות, צריך היה לקבוע שכל אזרח – כולל אזרח יהודי – רשאי לבחור את יום המנוחה השבועי שלו בלי כל קשר לאיסורים ולמצוות דתיות מכל מין שהוא. דומה שהתרופה למצב זה הוא ב"חוק יסוד: חופש העיסוק", הקובע ש"כל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד". בהיותו חוק יסוד סביר שהוא גובר על חקיקה רגילה, כגון זו של "חוק ימי עבודה ומנוחה".

השגחה של "האח הגדול"?

אזרחים במדינה דמוקרטית שקיים בה שוויון בין האזרחים אינם זקוקים להכוונה או להשגחה של "האח הגדול". אבל היום, כדי להשליט את מנוחת יום השבת על היהודים נערכות בשבת ביקורות פתע במקומות עבודה רבים, במיוחד בקניונים גדולים, כדי לבלוש אחרי מועסקים יהודים. אם הבודק (שאינו יהודי!) תופס בשבת בין המועסקים אדם הרשום במירשם התושבים בתור "יהודי" - המעסיק נקנס בסכום של 5000 ש"ח על כל עובד כזה. אם בשבת אחרת שוב נערכת בדיקת יהדות – הקנס בפעם השנייה על כל עובד שכבר נתפס הוא סכום של 10,000 ש"ח...

בדיקות פתע אלה מונעות ממעסיקים רבים מלהעסיק עובדים הרשומים במירשם התושבים בתור "יהודים". המעסיקים מעדיפים לא להסתכן בקנסות גבוהים ולכן הם מעסיקים רק מי שרשום כ"ערבי","דרוזי","רוסי",או"גרוזיני".

קיפוח יהודים במדינת ישראל?

התבוננות על מדינות שונות שבהן נהוגה היום או הייתה נהוגה בעבר אפליה בין אזרחים מעוררת בציבורים יהודיים האשמות על חוסר דמוקרטיה, ובמקרה שהאפליה מקפחת יהודים – גם בהאשמות של אנטישמיות. האם לא נכון להצביע על האפליה והקיפוח הנהוגים במדינתנו, הידועה כ"גם יהודית וגם דמוקרטית", באותה התבוננות ?

התפרסם ב Ynet: 9.11.08

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3605846,00.html