פיתויים להמרת דת

דת היא עניין רוחני, ומיוסדת על אמונתו של אדם. יש שאדם הנמנה עם דת אחת מבקש להמיר את דתו, מכיוון שעיקרי דת אחרת מוצאים חן בעיניו יותר מדתו הישנה.

אבל בכל הזמנים היו אנשים שהמירו את דתם לא משום שעיקרי הדת החדשה מצאו חן בעיניהם, אלא מכורח הנסיבות. האיסלאם והנצרות התנכלו לבני דתות אחרות וקיפחו אותם. סביר שהמונים התאסלמו או התנצרו לא מתוך אמונה רוחנית טהורה אלא כדי לשרוד ולשפר את מעמדם מטעמי נוחות. לפעמים הייתה המרת הדת דרך יחידה לזכות במעמד מבוקש, או במשרה נכספת. המרת דת בנסיבות אלה כרוכה ב"טובות הנאה", וזו נחשבה תמיד למעשה פסול. בספרות היהודית גונו יהודים שהתנצרו כדי לזכות בטובות הנאה, וכבר בספרות קדומה מבחינים יפה בין "גר צדק", המתגייר לשם שמיים, לבין "גר אריות", המתגייר על מנת לשפר את מעמדו. את גרי הצדק יש לעודד, ואילו את המבקשים גיור לשם טובות הנאה יש לדחות.

גם המחוקק הישראלי רואה פסול במתן הטבות כפיתוי להמרת דת. בשנת תשל"ח נוסף לחוק העונשין במדינת ישראל סעיף 174א, שבא למנוע המרת דת עקב פיתוי חומרי. כותרתו – "מתן הטבות כפיתוי להמרת דת": "הנותן או מבטיח לאדם כסף, שווה כסף או טובת הנאה חומרית אחרת כדי לפתות אותו להמיר דתו או כדי שיפתה אדם אחר להמיר דתו, דינו – מאסר חמש שנים או קנס 50,000 לירות". עבירה על חוק זה היא בגדר פשע.

הסעיף הזה ידוע בשמו העממי "החוק נגד המיסיון", כי הוא נולד עקב סיפורים על מיסיונרים נוצרים שהבטיחו טובות הנאה ליהודים אם יתנצרו. ואולם התבוננות בתחומי המרת דת היום בישראל מראה כי פיתויים להמרת דת, הבטחת טובות הנאה והערמת קשיים על אלה שאינם נענים לפיתוינעשים בכיוון הפוך: פעולות גלויות לגיור ישראלים נוצְרים או ספק-נוצרים, מתנהלות תוך פיתויים ולחצים על המיועדים לגיור.

פעולות לחץ ופיתוי לגיור, במיוחד על ישראלים שהוריהם היגרו לישראל מברית המועצות לשעבר, מתנהלות ביד רמה על ידי צה"ל. הוקם מערך מיוחד (קורס "נתיב") לגיור חיילים שאינם רשומים במשרד הפנים כ"יהודים", ואינם דרוזים, צ'רקסים, מוסלמים וכדומה. צה"ל מחייב כל מי שהוכנס לרשימה להגיע לכנס מיוחד לפתיחת קורס שבהמשכו נערך גיור. הקורס נמשך מספר חודשים, והחייל יוצא ממסלולו הצבאי הרגיל ומבלה מספר חודשים בטיולים ובהרצאות, בחורים ובחורות יחדיו. הקורס נחשב כנחשק במיוחד בשל התנאים המשופרים שבו והחופשה הארוכה מהיומיום הצבאי.

ראש אכ"א, אלוף אלעזר שטרן, אדם דתי, הוא אבי פרויקט הגיור הצה"לי. לדעתו "הגיור הוא בעיה חברתית וצה"ל יכול וצריך לסייע לפתרונה". מבחינתו, החיילים כבר עברו את המבחן העיקרי בעצם העובדה שהתגייסו והסכימו "להקריב את חייהם למען העם היהודי".

- - - - -

הגיוס לצה"ל הוא חובה על פי חוק, אבל נוכח פעילות צה"לית זו נוצר מצב שעל חיילים מופעל פיתוי לקבלת טובות הנאה מיידיות וארוכות טווח, פיתוי המנוגד לחוק, בו בזמן שהם מצייתים לחוק שחייב אותם להתגייס. טועה האלוף שטרן בדבריו, שבועת החיילים היא להילחם למען מדינת ישראל, ולא למען העם היהודי. החוקים המתייחסים לצה"ל אף פעם אינם מכנים אותו "צבא יהודי". כוחו של צה"ל הוא בהיותו צבא מדינת ישראל, ולא מיליציה יהודית בתוכה. הבעיה החברתית של ישראל שצה"ל יכול וצריך לסייע לפתרונה היא שיהודים בעלי עמדות מנהיגות בתוכה פועלים למען אינטרס יהודי ולא למען אינטרס ישראלי, שהוא ללא ספק לסייע בשמירה על הפסיפס החברתי הקיים, לחזק את המטריה הישראלית האופפת את כולנו ולא לזרוע פירוד בין הישראלים בני כל הדתות וכל ההשתייכויות האתניות. צבא ישראל אינו צריך להתערב בשאלת דתו של החייל, ואסור לו לפנות למתגייסים ולהציע טובות הנאה כדי לעבור גיור בעת השירות. צה"ל אסור שיהיה מעורב בהמרת דת. יש לסגור את "נתיב" ולבטל את פעולות הגיור המוצע לחיילים כהצעה שאי אפשר לסרב לה.

התפרסם ב"מעורבות" - אתר   Ynet  שעה 15.30 12.3.09

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3679863,00.html