אויבת האיסלאם?

קראתי לאחרונה בתרגום עברי את הספר "הכופרת" שכתבה הסופרת הסומלית המוסלמית השחורה, אייאן חירסי עלי. בספר היא מספרת על עצמה מאז היותה ילדה בת חמש, ילדה סומלית היושבת עם סבתה ולומדת את תולדות משפחתה. היא מעלה לפני הקורא את מסכת ייסוריה הפרטיים והמשפחתיים עד שמאורעות חייה גלגלו אותה להולנד. שם, כעבור שנים אחדות נבחרה כחברה לפרלמנט ההולנדי, ולקחה חלק בפעילות פוליטית שכמעט עלתה לה בחייה. הסיפור איך כילדה קטנה ואחר כך כנערה צעירה וכאישה הצליחה להתגבר על הררי קשיים, הודות לאומץ ליבה ולהחלטתה הנחושה לא להיכנע לגורל הצפוי לה, מרתק מאוד. אייאן התקדמה בחייה כמו מטאור מבריק, והסיפור באמת רב רושם ויוצא דופן. לרוע המזל, הסיפור הזה התקבל בעיני הציבור בכל העולם בעיקר כקריאת תיגר על האיסלאם. ודאי היה זה מאחר שבשנים שקדמו לספר זה רגשו הרוחות בעולם כנגד מבעי ביקורת חריפים שהושמעו בארצות המערב על המוסלמים ועל אמונת האיסלאם.

אייאן מתארת את זוועות מלחמת האזרחים בסומליה השסועה והקרועה, מלחמת אזרחים שהיא בעצם מלחמות שבטים זה בזה. בתוך תיאור זה היא מספרת על המנהג הנפוץ בארץ זו - כולל במשפחתה שלה ובמשפחתה הנרחבת - לקיים את המנהג האכזרי של מילה לבנות הצעירות. מילת הבנות בסומליה המוסלמית היא אכזרית במיוחד, ויש בה גם פעולות ניתוחיות הפוגעות בצורה עמוקה בגופה של הילדה. אבל מילת בנות איננה מצוה דתית כלל וכלל, אלא היא ביטוי להשפלה ולדיכוי שחלק ניכר מן הנשים בעולם נמצאות בו. חותכים ותופרים את גופן של הילדות כאילו היו אלה בהמות בית. ודאי יש מילת בנות גם בסיפורים מסורתיים עממיים, אבל כשאתה קורא על מעשים אלה הנעשים גם בימינו – מה פלא שאהדתך נתונה למי שמתריע נגדם.

הביקורת המהותית של אייאן חירסי עלי איננה מכוונת במיוחד כלפי האיסלאם. הביקורת נובעת מן המצב המשפיל והמדכא של הנשים בחלקים נרחבים של העולם. אייאן נולדה לאשתו השנייה של אביה ואותו היא מעריצה ללא גבול. הוא אכן היה אדם מתקדם בדעותיו ובפעולותיו למען הדמוקרטיה בסומליה, אבל הנה פתאום נודע לה ולאימה שהאב האהוב והנערץ נשא אישה שלישית בלי לומר מאומה לאשתו ולילדיו, וכבר יש לו בת צעירה נוספת! לאחר זאת פגש אביה איש סומלי עשיר שגר בחו"ל, והחליט במקום שכדאי לאייאן להתחתן איתו. אייאן הגיבה באומרה שהיא כלל אינה מכירה את החתן המיועד, אבל האב ענה לה שהיא תכיר אותו אחרי שיתחתנו. אביה מספר לה שכבר קבע את מועד החתונה, וכשהיא אומרת לו שהיא לא מוכנה לבוא לחתונה, משיב לה אביה "לא חשוב אם לא תבואי. אני כבר אחתן אתכם".

החוק הדתי מאפשר להשיא בת בלי לשאול את פיה, אבל התנגדותה של הבת לנישואים כפויים כאלה איננה צריכה להתפרש כחותרת תחת יסודות הדת. זוהי התנגדות לאב המבקש לכפות עליה נישואים כאלה. הרי גם המאמין האדוק ביותר אינו חייב להשיא את בתו בכפייה.

הימלטותה מן הנסיון לכפות עליה נישואים עם אדם זר לה, נישואים שאביה החליט כי הם טובים בשבילה, איננה פעולה אנטי דתית, ואין היא קריאת תיגר על האיסלאם. באופן דומה לגמרי כפיית נישואים כאלה, או דומים לאלה, מצויה גם בין יהודים חרדים, וכנגד מנהג זה יכולה גם בחורה יהודיה להתקומם ולנסות לסכל אותם. אייאן נולדה אמנם כמוסלמית ובמשפחה מוסלמית, אבל קריאת התיגר שלה היא בעד שינוי מעמדן של הנשים בעולם המודרני, ולא נגד האיסלאם.

( התפרסם 22.8.08 בא-סנארה )

המכון בוושינכטון (מקום עבודתה הנוכחי)

The American Enterprise Institute
1150 Seventeenth Street, N.W.
Washington, DC 20036
[Directions to AEI]

Main telephone: 202-862-5800
Main fax: 202-862-7177