אפליה חוקית ואפליה חברתית

ראוי להבחין בין אפליה המיוסדת על חוק (או גרורות החוק – תקנות והוראות) ובין אפליה הטבועה במנהגי החברה, בדעות קדומות של החברה וביחס מתנשא או נחות מצד חלקים בחברה. ראו את ההבדלים הניכרים בין שני סוגי האפליה האלה במה שהתרחש בעשרות השנים האחרונות בארצות הברית. במדינות הדרום הייתה קיימת אפליה מטעם החוק: הפרדה בבתי הספר, באוטובוסים, איסור כניסה לשחורים למסעדות של לבנים וכדומה. מובן שאפליה חוקית זו הייתה פרי מצב חברתי שנולד מיחסי אדון – עבד בשנות העבדות. בא הממשל המרכזי, הפדרלי, ותוך כמה שנים אסר על קיום חוקי אפליה בכל מדינות ארצות הברית. מאותו יום אין אפליה חוקית בארצות הברית.

האם בכך נסתיימה האפליה החברתית בארצות הברית? לא מייד ולא לחלוטין, אבל חל שינוי גם בהשקפות החברתיות. שינוי זה אינו מהיר ואינו נעשה בבת אחת כמו שנעשה ניסוח חדש של חוק, אבל הודות לביטול האפליה לפי החוק התהליך שריר וקיים. היום אתה מוצא שותפויות מכל המינים בין צאצאי הדורות הקודמים שחיו בהפרדה מוחלטת. התנאי לשינוי האפליה החברתית היה ביטול האפליה מטעם החוק. כאשר מתבטלת האפליה מטעם החוק, יש אפשרות לשינוי באקלים החברתי. מן הביטול החוקי הזה יתחיל השוויון, הפורמלי בראשיתו, וסופו שתוקם חברה אחת, ללא מחסומים בלתי עבירים בתוכה.

הרע בקיום פורמלי של שני סוגים של אזרחים, כפי שנעשה היום בישראל לפי ''חוק האזרחות'', הוא שבכך ניתנת לגיטימציה לאפליה החברתית, שכל בני החברה יודעים שהיא קיימת, משלימים איתה, ובעצם חושבים שהיא ''טבעית ומוצדקת''. כבר מגיל צעיר לומדים הילדים שיש ''אנחנו היהודים'' או ''אנחנו הערבים'', אבל לא לומדים שיש ''אנחנו הישראלים''.

מה גם שחלק מן האפליה המקובלת אינה רק תוצאה של יחסים חברתיים אלא גם תולדה משפטית וחוקית. למשל, הקצאת אדמות המינהל והחוזים שהמינהל מחתים עליהם את המשתכנים היהודים מכיל סעיף ברור המונע ומבטל כל פעולת החכרת נכס אם החוכר אינו ממלא את התנאים הכלולים באמנה שחתם המינהל עם הקרן הקיימת לישראל (ארגון שהוקם לפני מאה שנה, בתנאי לחץ ועוני של יהודים, כדי לאפשר לכמה מהם לעבד שטחי אדמה קטנים), והוא אף מונע העברת הנכס אלא למי ש''מתאים'' לתנאים הנ''ל, זאת אומרת שהוא יהודי.

מיסמך מעניין השמור איתי זה שנים אומר כדלקמן:
''להלן תמריצים שאושרו על ידי הרשות המשותפת של ממשלת ישראל והסוכנות היהודית ביום 18 באוגוסט 1968, ומתיחסים לכל אזרחי ישראל שיצאו את ישראל לפני 1.4.64 כולל סטודנטים ואקדמאים חוזרים... א. הגדרות: 1. תושב הארץ, יהודי, אזרח ישראל, שעזב את הארץ... חוזר לישראל כתושב חוזר. 2. יהודי שעזב את הארץ לפני 1952 מקבל בחו''ל אשרת עולה...''
הסוכנות מעורבת כאן כדי לתת כסות עיניים להפליה, כאילו זה עסק לא ישראלי, אלא של כל יהודי העולם. אבל זהו סידור לפי החוק (אולי תקנה? אולי הוראה?) והוא כלול בתוכניות ממשלת ישראל.

עוד פרט מעניין בחוק: לא יהודי שמבקש להתאזרח בישראל בתום חמש שנות שהות חייב לוותר על אזרחותו הקודמת. אבל יהודי שבא לישראל בתוקף חוק השבות אינו מתבקש כלל לוותר על אזרחותו. הוא נעשה מייד אזרח ישראלי, רשאי מייד לא רק לבחור לכנסת אלא גם להיבחר אליה (כבר הכרנו שניים כאלה). שלא כמו הלא-יהודי אין הוא חייב להצהיר אמונים לישראל, אינו מתבקש להראות ''ידיעת מה'' בעברית. כל אלה הן הפליות מטעם החוק. אפליות של תקנות ובמיוחד של הוראות – מי יספרן.

על חוק הגיוס כדאי רק להוסיף על הידוע למדי, כי רק מי שהפוקד קורא לו להתייצב חייב גיוס. מי שהפוקד לא קרא לו איננו בגדר ''פטור משירות צבאי'', אלא לפי החוק הוא כלל אינו חייב גיוס! אבל מה קורה לו אז? - בלי סוף משרות, שיכונים, מקומות מגורים – חסומים בפניו ''היות ולא שירת בצה''ל''. זהו ניצול ציני של החוק המחוכם: גם אם לפי החוק השוויוני והלא-מפלה ''כל אזרח ישראלי חייב לשרת בצבא'', מתי ? – כשיקרא לו הפוקד...