הנזיר יוחנן אליחי

לפני שבועות אחדים העניקה אוניברסיטת חיפה תואר "דוקטור של כבוד" לאח יוחנן אליחי, חבר במסדר הנזירים "האחים הקטנים של ישוע". תואר דוקטור כזה מעניקה אוניברסיטה לאדם שלא היה מעורב בלימודים אוניברסיטאיים, ואף על פי כן הגיע להישגים מדעיים יוצאים מן הכלל. איך זכה האח יוחנן בתואר מכובד זה?

בהיותו נזיר צעיר נשלח מטעם המיסדר שלו ללבנון. כדי להיות בקשר טוב עם קהל הנזקקים לעזרתו, יוחנן החל ללמוד ערבית. הוא מספר שכבר בהיותו בפריס ביקש עצה מכהן דת ערבי, והתחיל ללמוד ערבית מספר לימוד מפורסם. אבל מהר מאוד הבין שהלשון שדוברי ערבית מדברים בה היא למעשה אחרת לגמרי. בפריס לא יכול היה ללמוד ממש את הערבית המדוברת, אבל כאשר הגיע ללבנון החליט ללמוד רק על ידי האזנה לדיבורים הנשמעים סביבו ולשיחות האנשים שאיתם היה לו קשר. בשיטה זו, ובלי כל הכנה בלשנית, קנה בקיאות מפליאה בשפה הערבית המדוברת בלבנון וזמן מה אחר כך חיבר ספר לימוד לערבית מדוברת בשביל דוברי צרפתית. הספר מלא הומור ויוחנן הוסיף גם ציורים נחמדים לעין. על יסוד התבוננותו בהבדלים בשימוש בין הפוצחה לעאמיה אמר לי יוחנן אחרי שנים, כשהיכרתי אותו, את הדברים הבאים:  "כשנשיא לבנון משוחח עם ראש הממשלה שלו, הם מדברים בעאמיה, אבל כשילד מכיתה ו' כותב פיתקה לחברו בזמן השיעור – הוא כותב בפוצחה !"

אחר כך נשלח יוחנן לשרת בישראל. בשנים הראשונות הוא חי בתרשיחה בסביבה דוברת בעיקר ערבית. הוא שוחח והאזין, ולמד להבחין בדקויות לשוניות שמעטים יודעים אותן. בשיטה דומה למד גם עברית. בשלב זה היכרתי אותו. הפנה אותו אלי חבר שיוחנן שאל אותו על השפה העברית שאלות שהוא לא ידע תשובה עליהן. גם ידיעותיו בעברית נהיו למופת, ויוחנן החל לכתוב מילון לערבית מדוברת כשהפירושים ניתנים בעברית. הוא חיבר גם מילון הפוך: עברית – ערבית מדוברת, ותמיד התכוון לשפה שדוברי הערבית מדברים בה באמת, ולא לשפה שמתארים אותה ספרי הלימוד הרגילים ללימוד ערבית. לפני שנים אחדות הוציא מילון חדש: ערבי – אנגלי, וכמובן גם כאן כוונתו לשפה המדוברת ולא לשפת הספר.

עבודה ענקית אחרת שלו היא ספר לימוד לערבית מדוברת לדוברי עברית. הספר בן ארבעה כרכים והוא כולל גם תקליטור. כך הלומד יכול להאזין לדיבור ערבי מקורי ומוסמך. גם בספר הגדול הזה מדייק האח יוחנן כדרכו, והוא מבהיר הבדלים דקים שבדקים בדקדוק ונותן דוגמאות נפלאות לשימוש המילים.

האחים הקטנים אינם חיים במינזר, ואין הם מקבלים שום תקציב למחייתם. עליהם לעבוד ולהתפרנס מפרי עבודתם, אבל אסור להם לחסוך כסף או רכוש לימי העתיד, כפי שכבר נאמר בכתבי הקודש "אל תדאגו ליום מחר, כי יום מחר הוא ידאג לו" (מתי 6 , 34) فلا تهتموا للغد لان الغد يهتم بما لنفسه. כבר לפני שנים רבות החליט יוחנן ללמוד עבודה בדפוס, ושנים רבות עבד כפועל דפוס. "האחים הקטנים" שומרים על האמור בכתבי הקודש "ריש ועושר אל תיתן לי; הטריפני לחם חוקי" (משלי 30, 8)  لا تعطني فقرا ولا غنى, اطعمنى خبز فرضتي, ולכן יוחנן עבד בדפוס רק שלושה ימים בשבוע, כדי שהמשכורת שיקבל לא תהיה רבה מדי.  וכך כשהתחיל לחבר ספרים - את כל ספריו הוא לא רק חיבר, אלא גם סידר אותם בדפוס! ספק אם פועל דפוס רגיל היה יכול לשים לב להמוני הסימנים המיוחדים הדרושים לשם דיוק. 

יוחנן, איש מופת, כל אשר יעשה, יעשה בשלמות. יש לברכו על קבלת התואר המכובד ולהתפעל מן המפעל הגדול שהקים, בניית המילון והדקדוק של השפה הערבית המדוברת, שפה יפה ומלאת חיים, הראויה גם ראויה ליחס של כבוד.

א-סינארה 11.7.08