שני שירים

ברצוני לחלוק איתכם את מחשבותי על שני שירים עבריים שנכתבו והולחנו בשנים האחרונות. התעוררתי לכתוב עליהם כי שניהם היו בראש מצעד השירים שנערך לאחרונה. השיר שהגיע לראש הרשימה לפי מידת הפופולריות היה "ירושלים של זהב." השיר נכתב בתקופה שירושלים הייתה חצויה, ומחולקת בין ישראל וירדן, שלא היה כל קשר ביניהן. כתבה אותו  משוררת שהייתה גם מלחינה וחיברה את המנגינה לשיר זה, בשם  נעמי שמר.

שני בתים היו בשיר. בבית הראשון מובעים געגועי המשוררת לעיר וצער על העיר החצויה  "אשר בדד יושבת וּבְלִבָּהּ חוֹמה".  בבית השני מהללת המשוררת את ירושלים, העיר היפהפיה שהמשוררת אינה יכולה לתאר וקשה לה אפילו להזכיר את שמה והיא יכולה רק להישבע לה אמונים.  בסוף כל בית הוּשַר פזמון אשר פיאר את כיפות הזהב וכיפות הנחושת של הכנסיות והפעמונים המצלצלים בה.

השיר מצא מאוד חן בעיני כל שומעיו. גם המנגינה הייתה נפלאה. כיליד ירושלים יכול אני להעיד עד כמה רבה הייתה ההתרגשות, כששני צידי העיר נפתחו, להיפגש עם תושבים שהיו תחת שלטון ירדן, והנה הם באים לבקר בחלק המערבי של העיר, לראות מה התרחש בה מאז שעזבוה. השיר על "ירושלים של זהב" היה נישא על שפתי כול, ושמעתי אותו לא אחת גם מפי תושבים ערבים שהוקסמו מיופיו, שהרי הצער על שהעיר חצויה היה משותף לכל ירושלמי מכל צד.

אבל אחרי שהסתיימה המלחמה והשיר היה כה נישא בפי כול, דיברו על לב המשוררת להוסיף אל השיר משהו שישקף את המצב החדש. כך נוספו עוד שני בתים לשיר. בין הבית הראשון והשני נוסף והכול כה שומם עד כי אין מי שיורד אל ים המלח. לעומת המצב (הדמיוני) הזה מתואר בבית נוסף, שנהיה הבית הרביעי, מצב חדש: כעת "חזרנו אל בורות המים" וכעת "נשוב נרד אל ים המלח". השמחה על ביטול חצייתה של העיר האחת לשניים היא שמחה מובנת, שהרי העיר הייתה אז סגורה לכול צד, אבל לא אמת היה תיאור השממה שכביכול הייתה לפני כן. מי ששמח בארץ השלמה אינו חייב לחמוד אותה רק לעצמו, ולתאר מצב הזוי שקרי.

שיר אחר הגיע כמעט למרום המיצעד. שלישי או רביעי. המשורר והמלחין הוא אריק איינשטיין. גם שיר זה פופולרי מאוד ורבים בחרו בו כשיר המסמל יותר מכול את אמונתם ואת הלך הרוח האופייני שלהם. מילות השיר מעטות, והשורה הראשונה שבו חוזרת לכל אורכו כמעט כמו שהיא. השורה הראשונה של השיר היא:  "אני ואתה נשנה את העולם", ובזה מובע רצון המשורר, ורצונו של כל מי שמזדהה עם השיר, לעשות משהו לשינוי המצב הקיים, והשינוי אינו יכול להיעשות על ידי אדם אחד, אלא הוא חייב להיעשות על ידי ברית בין אנשים, בין "אני" ו"אתה".

המשורר יודע כי רבים הם המבקשים "לשנות את העולם", ובטוח כי הם כולם יצטרפו אלינו אם רק נתחיל בפעולתנו לשינוי. לכן הוא מוסיף: "אני ואתה – אז יבואו כבר כולם". גם אם הוא יודע כי כבר בעבר רבים היו המבקשים לשנות את העולם, זה אינו מרתיע אותו והוא חוזר: "לא משנה – אני ואתה נשנה את העולם", ומוסיף: "אני ואתה ננסה מהתחלה. יהיה לנו רע, אין דבר זה לא נורא". והשיר מסתיים בהבטחה: "אני ואתה נשנה את העולם".

במהלך הצטרפות הקהל אל בחירת השיר המביע יותר מכול את אמונתנו היום, מאוד קיוויתי ששיר התקוה הזה יזכה במקום הראשון.  אבל גם אם לא כך היה – "זה לא נורא". הוא משקף אמונה המפעמת בלב רבים, שיכול נוכל לשנות את העולם.

 (התפרסם בא-סנארה  23.5.08)