עתירת אני ישראלי

ב- 20 בפברואר 2007 אמורה להידון בבית המשפט המחוזי בירושלים העתירה להתיר רישום "ישראלי" במשבצת ה"לאום" במסמכים שמנהל משרד הפנים על כל אזרח. יש לדעת כי גם אם בתעודת הזהות מודפסים כמה כוכבים במקום שם הלאום – מינהל האוכלוסין שוקד לרשום במסמכיו של כל אזרח לאיזה לאום הוא "שייך". העתירה הוגשה מלכתחילה בשם עותר אחד (עוזי אורנן), אבל הותר לנו לצרף לעתירה עוד כחמישה עשר עותרים נוספים (רשימתם בסוף מאמר זה).

אנחנו מנמקים את עתירתנו בנימוקים אחדים. כאן נסביר רק כי יש להבחין בין "לאום אתני" ו"לאום מדינה", במילים אחרות - בין מוצא ובין לאום. השקפות לא דמוקרטיות טוענות שהעיקר הוא "מאין באת",  כלומר מי היו הוריך, לאיזה שבט הם היו שייכים, מה סוג הדם שלך ועוד - תכונות העוברות בירושה. השקפות אלה קובעות כי את האדם יש להעריך לפי שיוכו.

אבל לפי התפיסה הדמוקרטית, העיקר הוא "לאן אתה הולך', הדמוקרטיה לא מתעניינת ולא מתחשבת במוצא האתני, בצבע העיניים, בצבע העור, בצבע השיער (לפני שמישהו נהיה קירח), אפילו לא בשאלה מי היה סבך או סבתך. לפי עמדה זו, אדם מוערך לפי הישגיו ולפי הדרך שהוא בוחר, ולא לפי שיוכו האתני או הדתי.

ההשקפה הלא-דמוקרטית מפריעה לקיום מדינה דמוקרטית, שהרי העיקר בדמוקרטיה הוא שוויון כל האזרחים בחובות ובזכויות. אם אתם מבדילים בין בני אדם לפי מוצאם או דתם לחלק שמוצא חן בעיניכם אתם  נותנים זכויות יתר, ואת האחרים אתם מקפחים. לעומת זאת, אם אסור למדינה לשאול שאלות לגבי המוצא, המדינה יכולה לקיים שוויון מלא בין כל האזרחים, שכולם בני "לאום המדינה" שלך.

כידוע, התפיסה הלא-דמוקרטית  הייתה תפיסתם של משטרים מנואצים הזכורים לשמצה כמשטרים גזעניים. למשטרים אלה היה חשוב מי היה סבך ומי הייתה סבתך, מאיזה מוצא אתה, מה צבע עורך וכיוצא באלה (האם אני צריך להזכיר לכם את כל הסימנים שלהם?).

התפיסה הדמוקרטית היא העומדת ביסודן של ארצות הדמוקרטיה. למשל בצרפת אסור לפקיד ממשלה ואסור לפקיד עירייה לשאול בן אדם מה המוצא שלו, אפילו לא איפה נולד אביו. גם לא מבקשים ממנו להוכיח מה הדת של סבתו.

אני מציע לכל אחד לחשוב לא על המצב המצוי היום בישראל, אלא על המצב הרצוי: האם אנחנו רוצים לחיות במדינה שחוקרת ורושמת במסמכיה את המוצא ואת הדת ואת שיטת הגיור ואולי גם את צבע השיער (המקורי!) של כל אזרח בה, או במדינה ששואלת רק - האם אתה מזדהה עם החברה הנוכחית במדינה, חברה שאתה חבר בה, ואם היא תהיה הוגנת, האם תרצה שהיא תוסיף להתקיים?  חברה שמונעת קיפוח והפליה, שכל האזרחים זוכים בה לכבוד בלי תלות במוצאם או בדת שלהם או של הוריהם, שאין בה  שאלות על מוצא או על דת – היא חברה שתזכה לתמיכה מצד כל בניה.

אצלנו, מי שהתפיסה הדמוקרטית מוצאת חן בעיניו – הוא יכול לראות עצמו ישראלי בלא כל פקפוק. גם אם הוא חש שהוא בן נאמן לאחת הקהילות הקיימות בישראל, גם אם הוא רואה עצמו שייך לדת זו או זו, ומתפלל או נוהג מנהגי דת זו או זו.  במשטר שאנחנו מקווים לו איש לא יפריע לשום אזרח לראות עצמו – בצד היותו בן ללאום הישראלי – גם בן לקהילה זו או זו, בן למעמד או לקבוצה אתנית זו או זו – ואין זה נוגע כלל לעובדת היותו הן ללאום הישראלי. כי הלאומים בעידן המודרני נוצרים על ידי המסגרת המדינית שבני אדם חיים בה, ולא על פי השתייכותם האתנית או הדתית.

ודרך אגב, בני הקהילות היהודיות בארצות הברית הם בני לאום המדינה האמריקני. הם גאים בלאום שלהם ואינם מתביישים בו, וזה לא מפריע להם לחשוב את עצמם יהודים.  "הלאום האתני " שלהם הוא "יהודי" ו"לאום המדינה" שלהם הוא "אמריקני". לא חייבת להיות סתירה בין שני הסוגים השונים האלה של הלאום. גם בישראל,  כל הרשומים היום כבני "לאום יהודי" או "לאום ערבי", "לאום דרוזי", או "לאום שומרוני" וכדומה, יכולים לתבוע כבר עכשיו להיות רשומים כבני הלאום הישראלי. רישום  הלאום "ישראלי" לא יפריע להם להיות מה שהם, אבל כל יושבי ישראל יהיה להם גג לאומי משותף המבטיח שוויון אמיתי לכל הישראלים בכל פינות החיים.

אנחנו מקווים שהעתירה שלנו תביא סוף סוף את המדינה הישראלית להכיר בקיומו של הלאום הישראלי.

רשימת העותרים המצטרפים:

אורי אבנרי, יוסף אגסי, אלון אולארצ'יק, שולמית אלוני, יוסף ברנע, איברהים דויירי, עינב הדר,

יובל הלפרין, חן יחזקאלי, עפרה ישועה-ליית, יוברט לו-יון, יהושע סובול, בקי קוק, נילי קוק,

עאדל קעדאן, יהושע פורת.