זהויות משתנות (ג) – טייוואן

תושבי טייוואן הקדומים הם פולינזים שישבו בכל איי האוקיינוס השקט. באמצע המאה ה-17

השתלטו ההולנדים על האי, וקראו לו פורמוזה,  שפירושו "האי היפה". ההולנדים הביאו

"מהגרי עבודה" מסין, וזו הייתה ראשית התיישבותם של הסינים בטייוואן. הגירה נמשכת

של סינים לאי הפכה למעשה את החברה הטייוואנית לחברה סינית, ואת התושבים

המקוריים למיעוט קטן. אבל התיישבותם של סינים בטייוואן לא גררה שליטה של סין על

האי, ורק תקופה קצרה בסוף המאה התשע עשרה השתייכה טייוואן שנים אחדות לסין. 

שליטה זו נסתיימה כשויתרה סין ב- 1895 על השליטה באי ומסרה אותו ליפן, ששלטה

בו עד כניעת יפן לבנות הברית בתום מלחמת העולם השנייה. 

ואולם בני האי זכו רק לתקופה קצרה של עצמאות. ב-1947 פלשו לאי כוחות "סין הלאומנית"

הנמלטים מסין, והשתלטו עליו תוך טבח של  עשרות אלפים מבני המקום.  הם הכריזו שהם

"ממשלת הרפובליקה הסינית", מתוך תקווה לשוב ולשלוט גם בסין היבשתית. השלטון

הזה הביא את תושבי טייוואן – שרובם ממוצא סיני, שפתם סינית ותרבותם בעיקרה היא

סינית – לראות עצמם כסינים. אבל לפני כ-30 שנה קמה אופוזיציה שקראה לניתוק הקשר

הנפשי והמדיני עם סין, ולהכרה בטייוואן כישות נפרדת בעלת אופי משלה.  האופוזיציה

התגבשה בשם "המפלגה הדמוקרטית הפרוגרסיבית" ולפני כשבע שנים הגיעה לשלטון.

בחודש שעבר התכנסו מנהיגיה לקונגרס שהנושא העיקרי בו היה – זהות חדשה לטייוואן.

הצורך בזהות חדשה הלך והתגבר בטייוואן. כמו באזורים שהלאומיות בהם שנויה במחלוקת,

נערכים גם בטייוואן משאלים בין התושבים על זהותם הלאומית. זמן קצר לפני שנת 2000 עוד

הגדירו עצמם במשאלים אלה יותר מ- 70% מתושבי טיוואן כסינים, אבל  במשאלים שנערכו

בשנה שעברה רק 13% אמרו כי הם רואים עצמם סינים.

המציאות הראתה לבני טייוואן שעליהם לבחור דרך חדשה. אמנם שפתם ותרבותם היא בעיקרה

סינית אבל גם מי שמוצאו סיני אינו בהכרח בן הלאום הסיני. על רקע זה ברור מדוע השבטים

הפולינזים של טייוואן החלו להיות מכובדים יותר, ותרבותם ושפותיהם זכו להכרה מלאה.

בהגדרת הלאום הטייוואני המאוחד החדש, הכולל סינים אתנים ומיעוט קטן של פולינזים,

מקווים הטייוואנים גם להתקבל לאו"ם ולאירגונים כלליים אחרים, כמדינה נפרדת שאיננה 

מתחרה בסין.

הקונגרס יצא נגד הקביעה שהטייוואנים הם "סינים המתגוררים בטייוואן". ראש המפלגה הציע

שינוי מהיר של שם המדינה מ"הרפובליקה של סין (טייוואן)" ל"טייוואן", ובכך לקבוע מייד

שטייוואן היא מדינה נורמלית, ותושביה הם טייוואנים ולא סינים. אבל ההצעה נראתה חריפה

מדי בעיני רוב מכריע של באי הקונגרס. ההחלטה שכן התקבלה שונה מזו שנדחתה רק

במידת הזהירות של תהליך השינוי. הקונגרס החליט לנקוט בתהליך יותר איטי: תחילה

לקבל חוקה חדשה, ובזמן המתאים, כלומר לא מייד ולא בחיפזון, לערוך משאל עם בטייוואן

ובאמצעותו להוכיח שטייוואן היא מדינה ריבונית ואינה חלק מסין. הארץ תיהפך למדינה

נורמלית, ולא מחוז של ארץ רחוקה, שבינתיים נהייתה גם זרה. המדינה הנורמלית תיקרא

"טייוואן" ותהיה ידועה כ"טייוואן המאושרת".

במה עשוי הסיפור על המהפכה הרוחנית, הנפשית והמדינית העוברת על טייוואן להיות מעניין

לנו, הגרים בארץ רחוקה מהם? כי גם אנו, כמו חברות רבות של אנשים בעולם, עומדים תמיד

לפני בעיה של זהותנו העיקרית, זהות רוחנית ונפשית. זה חל אצלנו גם על יהודים וגם

על ערבים. מה היא החברה האנושית שאיתה נשאף להזדהות? מתברר כי השפה, המנהגים

הדתיים והתרבות המשותפת עם קרובים רחוקים אמנם חשובים לחברה האנושית, אבל ארץ

המולדת הממשית של האדם והחיים בה יוצרים הזדהות ראשונה במעלה עם הארץ ועם

תושביה, הגוברת על שאר הגורמים ומעמידה לאום חדש.

(התפרסם ב-א-סינארה 11.10.07)