בבית המשפט המחוזי בירושלים                                         הפ 07/ 6092

                                                                                               בפני כב' הש' נועם סולברג                         

המבקשים:              עוזי אורנן, ת.ז.  003820644, הגליל 5, נופית  ואחרים

באמצעות ב"כ עו"ד יואלה הר-שפי ויוסף בן-משה

מרח' לאה 18 תל-אביב 69412

טל:  4447926-03 ;  פקס: 6444695-03

                                    yoella@bezeqint.net

                                                -  נגד  -

המשיבים:     1.             משרד הפנים

                  2. ב"כ היועץ המשפטי לממשלה

המרצת פתיחה

מהות הבקשה:  פסק דין הצהרתי

מוגשת בזאת בקשה למתן פסק דין הצהרתי, על פיו  הלאום של המבקשים הוא ישראלי,  וזאת על מנת שפסק הדין ישמש את המבקשים כתעודה ציבורית לצורך הבקשה לשינוי פריט הלאום במרשם האוכלוסין ובכל תעודה רשמית שבה מופיע פריט זה.

1.     המבקשים הנם אזרחי מדינת ישראל הרוצים להירשם בפרט "הלאום" שבמרשם האוכלוסין כישראלים.

2.               המשיבים הנם משרד הפנים והיועץ המשפטי לממשלה.

ואלה העובדות הצריכות לבקשה:

3.                ישראל היא "מדינה" כפי שהוכרזה ביום 15/05/48 .

4.               מדינת ישראל "מושתתת על יסודות החרות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל", תקיים (ומקיימת – י. ה.) "שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין" ( מגילת העצמאות).

5.               מדינת ישראל ביקשה להתקבל ונתקבלה בארגון המדינות הריבוניות הנקרא "ארגון האומות המאוחדות".

6.               מדינת ישראל התחייבה להיות נאמנה לעקרונותיה של "מגילת האומות המאוחדות".

7.               כחברה בארגון האומות המאוחדות העניקה מדינת ישראל דרכונים ישראלים לאזרחיה המבקשים זאת. בדרכון הישראלי רשום -   Nationality: Israeli  וכאשר ישראלי מגיע למדינה אחרת ונדרש לרשום את לאומיותו הוא רושם Israeli, בהתאם לכתוב בדרכונו, וכך נוהגים גם מבקשי המרצת פתיחה זו. הדרכון כתוב בשתי שפות: עברית ואנגלית. בעמודה העברית רשום: אזרחות: ישראלית. זאת על אף שהמלה "אזרחות" היא באנגלית citizenship.

8.               עד לאחרונה נרשם בסעיף "לאום" בתעודות זהות ישראליות מיגוון "לאומים" ככל המופיע בדרכוני המדינות השונות ויותר מזה, כשרק הלאום הישראלי נעדר ולא יימצא. מי ששני הוריו יהודים נרשם כיהודי; ילידי הארץ הלא-יהודים נרשמו כערבים ודרוזים והאחרים נרשמו על פי רוב על פי "ארץ מוצא".

9.               בשנת 1999 נרשמה עמותת "אני ישראלי" (ע"ר58-0322410  - עמותה שלא למטרות רווח). חבריה חתמו על הצהרה על פיה הם שייכים ללאום הישראלי, והחתימו אלפים מאזרחי ישראל על הצהרה זו. החתימות המקוריות שמורות בידי המבקש הראשון.

10.          המבקש הראשון וכמוהו רבים אחרים פנו אל משרד הפנים בדרישה לרשום בסעיף הלאום שבמסמכיהם "ישראלי", אבל כל הבקשות הושבו ריקם.

11.          המבקש הראשון פנה לשר הפנים ב- 27.12.2000 בבקשה לרשום בכל מסמכיו "ישראלי" בסעיף הלאום. בקשתו נדחתה בטענה -

"כפי שנקבע בפסק הדין בעניין טמרין (פ"ד כו  (1)  197 ) לא ניתן לרשום אדם במרשם האוכלוסין בישראל כבן הלאום "ישראלי".

לאור האמור אין בטבלת הלאומים לאום 'ישראלי'. "

12.          גם פניות נוספות למשרד הפנים של המבקש הראשון כמו גם פניות של מבקשים אחרים, סורבו בנוסח זהה או דומה.

13.     ביום 25.12.2003  הגישה החתומה מטה עתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק  בשם העותר ו-37 עותרים נוספים כנגד משרד הפנים, ובה התבקש בית המשפט להורות למשרד הפנים לרשום אצל כל העותרים בכל הרישומים הרשמיים, את הלאום שלהם כלאום ישראלי, וכן לאפשר לכל אזרח הרוצה בכך לעשות את שינוי הלאום כאמור.

העתירה לבג"צ על נספחיה – לרבות העתירה המנהלית על פי חוק חופש המידע – צורפו לנוסח הקודם של בקשה זו וכן גם המיסמכים הנוספים התומכים בה. הם מצויים בידי בית המשפט הנכבד כמו גם בידי ב"כ המשיבים ובית המשפט בנכבד מתבקש לראותם כמצורפים וכמהווים חלק בלתי נפרד מן הבקשה המונחת לפניו - זאת על מנת למנוע גיבוב ניירת וביזבוז זמנו היקר והמוערך של בית המשפט שלא לצורך.

14.  במהלך הדיון שהתקיים בהרכב של שלושה ביום 20.09.04 , בראשותו של כב' המשנה לנשיא (כתארו אז)  מישאל חשין,  טענה ב"כ המדינה, כי החוק קובע פרוצדורה ספציפית לשינוי רישום בתעודת הזהות.

      כב' השופט חשין המליץ לעותרים למשוך את העתירה ולפנות לבית המשפט המחוזי,  שם – כדבריו אז – יוכלו לפרוש את מלוא טיעוניהם ולהעיד את עדיהם.

15.  טיעוני העותרים לבג"ץ באשר לטבלת הלאומים ולהלכת טמרין,  הלוא הם   מפורטים בנספח ג והם גם טיעוני המבקשים בהמרצת פתיחה זו.

16.   תגובת המדינה שהוגשה בכתב לבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ על פי דרישתו,  מצורפת לעתירה זו, מסומנת כנספח  ד ומהווה חלק בלתי נפרד ממנה.  בתגובתה – נספח ד – מפנה המדינה את העותרים לחוק מרשם האוכלוסין בסעיף 15 בו, וכן לסעיף 16, 17 ו-19. 

17.  אכן על פי סעיף 19 (ג)  מוצא המבקש  את דרכו לבית משפט נכבד זה – וזאת גם על פי הפניית בית המשפט העליון שהמדינה לא הסתייגה ממנה בעת הדיון – והוא מבקש לקבל פסק דין הצהרתי על היותו שייך ללאום הישראלי.  כמוהו גם המבקשים האחרים, כמוסבר להלן.

18.    אשר על כן מוגשת בקשה זו, על מנת שתהיה בידי המבקשים תעודה ציבורית, שמכוחה יהא על משרד הפנים להכיר בלאום הישראלי שלהם ולתקן את הרישומים המתנהלים על ידו בהתאם.

הואיל ובאשר לארבעה נתונים מאלה המפורטים בתעודת הזהות אין הרישום הוכחה לאמיתותו - והואיל וה"לאום" הוא אחד מהם -  הרי החלטת בית המשפט לא תהיה "בריאת" הלאום הישראלי בחינת יצירת יש מאין - אלא תכפה על פקידי משרד הפנים שלא למנוע את רישום הלאום הישראלי של הישראלים הרוצים בכך, על מנת שהרישום ישקף את המציאות ולא יעוות אותה. בכך יושם קץ לתופעה המוזרה שבה המדינה מדברת בשפה אחת כלפי חוץ ובשפה אחרת כלפי פנים. הוראה שיפוטית מחייבת כלפי גוף מן הגופים המנהליים היא לחם חוקו של בית המשפט ובוודאי שאין להעלות כנגדה טענה כלשהי של סמכות או "אי-שפיטות".

הצטרפות המבקשים האחרים:

19.  ביום 25.12.2006  הוגשה במסגרת עת"ם 591/06  בקשת הצטרפות לעתירה דנן החתומה על ידי  17 עותרים.

ב-27.12.06 ניתנה החלטה: "לאור נימוקיה, כמבוקש, אלא אם יודיעו המשיבים בתוך 20 יום על התנגדותם".

עד לדיון ביום 20.2.07  לא נמסרה כל הודעה מטעם המשיבים על התנגדותם להחלטה דלעיל, לא כל שכן נימוקיהם להתנגדות. התנגדות כזו לא הוגשה גם לאחר מכן. 

20.   המצטרפים רובם ככולם נמנו על העותרים בבג"צ 11286/03.  רובם ככולם סורבו על ידי משרד הפנים כאשר ביקשו לשנות את הרישום בסעיף הלאום מנימוקים הזהים לאלה שפורטו אצל המבקש הראשון .

21.  אשר על כן מתבקש בית המשפט הנכבד לראות את כל המצטרפים כמבקשים בהמרצת פתיחה זו ולדון בבקשותיהם כאמור בתצהירים שהוגשו.

לסיכום:

22.  אפילו בתקופה הקצרה שמאז הדיון בעתירה בבג"צ 11286/03 שנושאה "אני ישראלי", התחוללו אירועים רבים הממחישים את קיומו,  התפתחותו וגיבושו של הלאום הישראלי. 

הלאום הישראלי, הזהות הישראלית,  הישראליות,  כל אלה עובדה  שאינה טעונה הוכחה.  הסימפוזיונים וימי העיון בכל המוסדות האקדמיים ובמוסדות השכלה אחרים בשאלת הזהות היהודית, הזהות הישראלית, הזיקה ביניהם וכיוצא באלה, כמו  גם הספרים והמחקרים שהתפרסמו ומתפרסמים בנושא מתמודדים עם מציאות ולא עם סוגיה ערטילאית.

23.  בית המשפט אינו הפורום המתאים לקבלת החלטות פורמאליות באשר להליכים היסטוריים, המצויים בהתהוות ושינוי מתמידים.  אבל בית המשפט הוא הפורום הראוי לאפשר לאזרח להגדיר את עצמו כבן הלאום הישראלי, אליו הוא שייך על פי מרכז חייו,  תרבותו,  שפתו,  אורח חייו, הזדהותו הרגשית והאינטלקטואלית ולהסיר את המחסום המנהלי השולל מימוש זכות זו. 

24.   הזהות הלאומית של המבקשים אינה שוללת את מניפת הזהויות האחרות שלהם, כמו זו האתנית, המיגדרית, וכיוצא באלה.

25.  כאשר ישב בית המשפט העליון והמחוזי על מדוכת הסוגיה שהניח לפניו טמרין,  היה עדיין עצם קיומה של ישראל בבחינת ספק אגדה,  ספק מציאות.  וכך גם מערכת יחסיה של המדינה עם התפוצות.  יותר ממה שביקשו השופטים לחרוץ דין,  הם חרדו שלא לתקוע מסמרות.  כיום,  בשנתה ה-59 של ישראל, יש אנומאליה הזויה בעיקשות מנהלית שלא להכיר בלאום הישראלי ולהציב בפניו סכר טכני, התוקע יתדותיו בהלכת טמרין,  שהיא עצמה צפתה את אפשרות שינויה בעתיד, בהתחולל שינויים במציאות.

26.   העותרים אינם מבקשים לכפות לאום כלשהו על איש, ולא לכפות זהות לאומית כלשהי על מישהו מאזרחי המדינה.  כל עתירתם מתמצה בהיותם ישראלים, בני הלאום הישראלי, וברצונם שעובדת היותם ישראלים תוכר על ידי מדינת ישראל.

ההכרזה על הקמת מדינת ישראל מדברת על חירות מדינית, על עצמאות ממלכתית, על העם העברי העצמאי בארצו. ועוד נאמר שם, כי אותו עם עצמאי קורא אל  "העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב היישוב בעליה ובבניין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל". כלומר, גם המיסמך המכונן של ישראל מבדיל בין העם בישראל לבין העם היהודי בתפוצות. המשותף והברית האמיצה ביניהם הם מאבני היסוד של המדינה, אך אין בהם לשלול את הלכידות של כל הישראלים בינם לבין עצמם; אל להם לשלול את ייחודם הלאומי את זכותם להכרה בו.

אשר על כן מתבקש בית המשפט הנכבד להענות לבקשה ולתת פסק דין הצהרתי כמבוקש.

                                                                          יואלה הר-שפי עו"ד,      יוסף בן-משה, עו"ד  

                                                                                             ב"כ המבקשים