זהויות משתנות (א)

השכנת השלום ברואנדה

בתחילת חודש יוני 2007 נערך במקסיקו כנס מדעי על "זהויות משתנות". תוכנית הכנס כללה הרצאות מאת חוקרים מארצות רבות, לא רק ממקסיקו, ארצות הברית וקנדה, אלא גם מארצות אירופה וכן מתורכיה, אריתראה, ניגריה, ועוד.

ברצוני לספר לקוראי א-סינארה על הכנס הזה ובמיוחד על שתי הרצאות מעניינות ששמעתי בו.

הראשונה היא הרצאה של החוקרת לַאוֹרה ארמיאן  (Laura Eramian) מקנדה. היא דיברה על מדינת רואנדה ותיארה את השינויים הכבירים העוברים עליה בשנים אלה. רואנדה הייתה שנים רבות קולוניה של הבלגים, ולאחר תום השלטון הבלגי התחוללה בה שנים רבות מלחמת אזרחים עקובה מדם. קבוצות אתניות נלחמו זו בזו באכזריות כשכל אחת מהן מתכוונת להשמיד ממש את בני הקבוצה האחרת. זה היה למעשה רצח עם. את המלחמה האכזרית הזאת הפסיקו כוחות בינלאומיים חיצוניים, והבעיה הייתה איך יוכלו תושבי מדינה זו לחיות יחדיו אחרי תקופה נוראה של טבח שלא ידע מעצורים. אנשים בני קבוצות שונות התלכדו למפלגה משותפת שנשבעה לשלום בארץ השסועה. מפלגה זו הקימה ממשלת פיוס לאומית וזו שינתה את פני הארץ.

איך עשו זאת? – פעולתה הראשונה של ממשלת הפיוס הייתה: ביטול תעודות הזהות הבלגיות הישנות. בתעודות הבלגיות הייתה רשומה ההשתייכות השבטית והאתנית של כל אדם. בתעודות החדשות בוטל רישום ההשתייכות האתנית, ותושבי רואנדה התחילו להרגיש שמלבד ההשתייכות האתנית שיש לאדם מלידה, יש גם השתייכות חדשה ועליונה של זהות לאומית אחידה לכולם.

זו הייתה התחלת הפיוס הלאומי. כעת פעלה הממשלה לארגון מסודר של כנסים לערבי זכרונות משותפים. אויבים מרים, שאך לפני שנים אחדות נלחמו עד מוות זה בזה, ישבו כעת זה לצד זה והתאבלו יחד על בני משפחותיהם וידידיהם, בני אותו השבט, בני אותו הכפר, שנרצחו בכוונה תחילה על ידי בני שבטים אחרים רק מפני שהיו שייכים לקבוצה אתנית אחרת.

נדרשו מאמצים נפשיים עליונים מכול אחד, לשבת בצוותא עם האויבים בנפש מאתמול ולהעלות במשותף את סיפורי המלחמה הנוראה, שמספרים אותם לוחמים משני הצדדים בהרגשת אבל משותף. תהליך זה אינו עובר בקלות גם היום. בכל קבוצה אתנית יש גם אנשים הממאנים לסלוח ומנסים לחבל במאמצי הפיוס, להדגיש את צו הנקמה ואת המסורות השבטיות, האתניות, המכוונות נגד פיוס ונגד ברית עם אויבים. מה גם שמעבר לגבול המדינה, בייחוד בקונגו, יושבים אחים אתניים שאינם לוקחים חלק בפיוס הלאומי של רואנדה. אין לדעת כמה זמן יימשך תהליך הפיוס הלאומי, אבל כול המעורבים בדבר בטוחים בניצחון הסופי של הזהות החדשה, זהות רואנדית, שתביא שלום ושגשוג למדינה ולבניה, שכן גם צעדים כלכליים רבי עוצמה מלווים את תהליך הפיוס.

על כך נוסיף אנחנו רק דבר אחד: הלואי עלינו! אכן פעולות דומות, בהיקף מצומצם, נערכות במידת מה גם אצלנו. קודם כול ביוזמה של כמה הורים שכולים משני הצדדים, אבל גם בפגישות משותפות של משפחות שכולות של חיילים ירדניים ושל חיילים ישראליים, שבהם השתתפו גם לוחמים משני הצדדים. הם התאבלו יחד על הנופלים, וחבריהם שנותרו בחיים סיפרו זה לזה על מהלך הקרבות כשכול אחד שומע את סיפורי הצד השני.

ויש עוד מה ללמוד מפרשת רואנדה. המעצמות האימפריאליסטיות חילקו את אפריקה לשטחי שלטון לפי נוחיותם, בלי לשים לב לבני האדם שחיו שם. כך נתהוו גבולות בין מדינות שלגבי חלק נרחב מן התושבים היו גבולות מלאכותיים. אבל החלוקה לגבולות אלה יצרה במשך הזמן זהויות חדשות, והזהויות החדשות לא התבססו דווקה על השתייכות אתנית או דתית, אלא על צרכים ממשיים של בני האדם. שם הכנס "זהויות משתנות" מבטא את ההכרה שהחברה האנושית אינה עומדת במקום אחד, ובלי הרף נוצרות בה זהויות חדשות של בני אדם, הן זהות חדשה של אדם והן זהות חדשה של קבוצה.

במאמר אחר אספר על הרצאה נוספת, שתיארה את מאבקו של העם הערבי הסהרני לעצמאות.