עתירה: לאפשר רישום לאום "ישראלי" (התפרסם ב- NFC

פרופסור מן הטכניון דורש לאפשר לו להירשם בתעודת הזהות כבעל לאום "ישראלי" לאחר שמשרד הפנים סירב לבקשותיו עתר הפרופסור לביהמ"ש לעניינים מנהליים וטען "פסיקת בג"צ מלפני 35 שנים עליה מסתמכים אנשי משרד הפנים אינה תקפה בדורנו - וש להכיר בשינויים ולאפשר רישום לאום 'ישראלי'"

מי רוצה להיות ישראלי? תעודת הזהות הישראלית שוב בכותרות. לאחר שפרשת מחיקת סעיף הלאום בתעודת הזהות העסיקה את בתי המשפט, היא שבה ועולה לדיון מחודש, הפעם בהיבט אחר. פרופ' עוזי אורנן, יליד הארץ בן 83, הגיש באמצעות עורכת דינו יואלה הר-שפי לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים בקשה לא שגרתית, שבמרכזה דרישה אחת - לאפשר רישום הלאום "ישראלי" בתעודת הזהות.

אורנן, פרופ' לבלשנות במדעי המחשב בטכניון, ייסד לפני כ- 15 שנים עמותה שלא למטרות רווח בשם "אני ישראלי". המצטרפים לעמותה חתמו על הצהרה על פיה הם שייכים ללאום הישראלי, וביקשו שזהות זו תרשם בתעודת הזהות ובכל מסמכיהם הרשמיים.

לדברי פרופ' אורנן, אלפים חתמו על הצהרות אלה, ובמרוצת השנים פנו חברי העמותה למשרד הפנים, בדרישה לשנות את הרישום בתעודת הזיהוי - אך לא זכו מעולם לתשובה חיובית.

באפריל 2005 פנה אורנן עצמו למשרד הפנים, בבקשה כי יירשם בתעודת הזהות כי הוא בן ללאום הישראלי. וכעבור כשלושה שבועות קיבל תשובה שלילית. הסירוב נומק בכך כי "על-פי בג"צ טמרין נקבע כי לא יירשם לאום ישראלי."

"המציאות השתנתה בשני הדורות האחרונים"

"הלכת טמרין הקובעת כי אין למעשה לאום 'ישראלי' אינה תקפה בדורנו", טוען אורנן. לדבריו, מאז הלכת טמרין חלפו יותר מ- 35 שנים, "כמעט שני דורות" כהגדרתו, ושופטי בית המשפט העליון והמחוזי דאז, שעסקו בסוגיה שהונחה בפניהם בכובד ראש ובחרדת קודש כמעט, בחנו אותה על סמך המציאות שהיתה אז לפניהם.

"בקצב התפתחותה המדהים של ישראל ראוי לבחון את הסוגיה מחדש, על סמך המציאות כיום, שבה לא ניתן עוד לפקפק בקיומה של זהות ישראלית חיונית ומתפתחת", כותב אורנן בעתירה ומבקש לפתוח את הדיון בעניין בשל "השתנות הנסיבות".

"בית המשפט אינו הפורום המתאים לקבלת החלטות פורמליות באשר להליכים היסטוריים, המצויים בהתהוות ושינוי מתמידים. אבל בית המשפט הוא הפורום הראוי לאפשר לאזרח להגדיר את עצמו כבן הלאום הישראלי, אליו הוא שייך על-פי מרכז חייו, תרבותו, שפתו, אורח חייו, הזדהותו הרגשית והאינטלקטואלית", כותב הפרופסור בעתירה, ומזכיר כי הזהות הלאומית אינה שוללת את מניפת הזהויות האחרות שלו, כמו זו האתנית, המיגדרית, וכיו"ב.

לסיכום, מציין אורנן, כי לדעתו בעת הדיונים בעניין טמרין, לפני כ- 35 שנים היה עצם קיומה של ישראל בבחינת ספק אגדה, ספק מציאות. וכך גם מערכת יחסיה של המדינה עם התפוצות. יותר ממה שביקשו השופטים לחרוץ דין, הם חרדו שלא לתקוע מסמרות.

"כיום, בשנתה ה- 58 של ישראל, יש אנומליה הזויה בעיקשות מנהלית שלא להכיר בלאום הישראלי ולהציב בפניו סכר טכני, התוקע יתדותיו בהלכת טמרין, שהיא עצמה צפתה את אפשרות שינויה בעתיד, בהתחולל שינויים במציאות", חותם אורנן את עתירתו ומבקש להתיר את לרשום בסעיף הלאום בתעודת הזהות את הלאום "ישראלי".