זהויות משתנות (ב)

מלחמת העצמאות של הצַחְרָוִים

הסחרווים מדברים בדיאלקט מיוחד להם של הערבית, ולא ניתן לטעות בו ולשייכו לערבית מדוברת אחרת. למרות תנאי החיים הקשים במערב מדבר סהרה הסחרווים גאים בהכרתם העצמית בייחודם, והרצון לעצמאות ניכר היטב בדיבוריהם ובמעשיהם. הבעיה שלהם היא מרוקו. מרוקו חמדה זה מכבר את ארץ הסחרווים המשתרעת מדרום לה, ארץ שכנראה יש בה אוצרות טבע חשובים. כבר ב-1961 פתח חסן ה-2 מלך מרוקו ב'צעדה הירוקה' לסהרה המערבית. 350,000 מתנדבים מרוקנים התגברו על תושבי סהרה המקוריים ולמעשה סיפחו את סהרה המערבית לארצם. אבל תושבי ה'טריטוריה' הכבושה רצו כבר אז בעצמאות. באותן השנים התארגנה 'החזית העממית של מערב סהרה לשחרור סאגוויה וריו דה אורו' (פוליסאריו) ופתחה במלחמת עצמאות ארוכה ומרה נגד הכובש הזר.

במאבק למען העצמאות הצליחו הסחרווים קודם כול בחזית נגד מאוריטניה, כי גם מאוריטניה הכריזה על סיפוח חלק ממולדת הסחרווים, חלקה הדרומי של סהרה המערבית. אבל סיפוח זה (שהוכרז עליו ב- 1976 ) נתקל בהתנגדות נמרצת של הסחרווים. בין שני הצדדים התנהלו קרבות במשך שנים אחדות, עד שב-1979 ויתרה מאוריטניה על כיבוש סהרה המערבית. מאז נותרה לסחרווים רק מלחמת שחרור נגד מרוקו. כאן לא הייתה להם הצלחה ברורה כמו נגד מאוריטניה, ובשנים האחרונות ירד היקף פעילות הגרילה הסחרווית והעימותים באיזור מתנקזים בעיקר בהפגנות ומהומות.

לאחרונה התארגנה תנועת השחרור בארגון הנקרא  حركة تحرير الشعب العربي الصحراوي (התנועה לשחרור העם הערבי הסחרָוי). אף כי הפוליסאריו הוא שהקים ממשלה גולה (SADR) . לדברי המרצה, מה שנעשה בפלסטין משפיע על רבות ממדינות ערב, והאינתיפאדה הראשונה של פלסטין נתנה לסחרווים השראה, וגם הם הכריזו על אינתיפאדה סחרווית נגד מרוקו, שהיא בעיניהם כובש זר שיש לסלקו מן המולדת. במלחמתם זוכים הסחרווים לתמיכה ניכרת מצד קובה. נערים סחרווים רבים מבלים בקובה תקופות ארוכות, ומקבלים לא רק טיפול טוב, אלא גם חינוך אידיאולוגי המחזק אותם בדרכם המיוחדת. גם אלג'יר, שמערב הסהרה כלול לכאורה בגבולותיה, נותנת לתנועת העצמאות יד חופשית לפעול נגד מרוקו, וכנראה נעזרת התנועה גם בלוב. 

על ההרצאה המעניינת נראה לי נכון להוסיף שהתבוננות במלחמת הסחרווים לעצמאותם יכולה להאיר באור אמיתי את מקומו של רעיון "איחוד ארצות ערב". מרוקו היא מדינה ערבית וחברה בליגה הערבית. כמו כל חברות הליגה הערבית גם היא נשבעת לאידיאולוגיה של האיחוד הערבי, אבל לאמיתו של הדבר הסיסמה הזאת מנוצלת רק בתור כסות עיניים ו"הצדקה" לכיבוש טריטוריה זרה. גם לאימפריאליסטים האנגלים הייתה "הצדקה מוסרית" לכיבושיהם. הם כבשו ארצות על יסוד סיסמת "נטל האדם הלבן", שעליו כביכול להביא את אור הקידמה לארצות הלא-מפותחות.  בדומה לכך משמשת הסיסמה "איחוד ארצות ערב" כהצדקה מוסרית המאפשרת לכובש הערבי להציג את הכיבוש כאילו הוא לא כיבוש אלא "איחוד", פעולת  גאולה המושיעה אחים ערבים מדוכאים.

כיבושיה של מרוקו נובעים מאותו המקור של מלחמות אימפריאליסטיות אחרות בעולמנו. אי אפשר שלא להיזכר במלחמה האכזרית שניהלה מצריים נגד תימן כשסיסמת "איחוד ארצות ערב" התנופפה מעל התקפות הגזים המרעילים, או את סיסמת האיחוד של צדאם חוסיין כשפלש לאדמת כווית, או את "העזרה הצבאית" שהושיטה סוריה לשכנתה החלשה לבנון, עזרה שיצרה ביניהן יחסי כובש ונכבש.