היועץ המשפטי לממשלה החליט לא לפתוח בחקירה פלילית נגד הרב שמואל אליהו ועוד כחמישים רבנים שהוציאו פסק הלכה הקובע כי אין למכור או להשכיר דירה למי שאיננו יהודי. היועץ נימק את החלטתו לא לחקור את הרב על יסוד מה שנאמר בחוק, כי אין לחקור אדם שפרסם ציטוט מתוך כתבי דת וספרי תפילה, אם הוא בגדר "שמירה על פולחן של דת".

אבל פסק ההלכה שפרסמו הרבנים לא למכור ולא להשכיר דירה לאזרחים ערבים איננו "שמירה על פולחן של דת". הוא לחלוטין בגדר "רדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות", וכמובן הוא "נעשה מתוך מטרה להביא לגזענות" נגד ציבור של סטודנטים ערבים הבאים ללמוד בצפת. חוק העונשין אינו מגן על מי שפועל מתוך מניעים גזעניים, ואי-אפשר להעלים את הגזענות של "פסק ההלכה" של הרב מצפת וחבריו במסווה של "שמירה על פולחן דתי".

אומנם המצווה העליונה ליהודים, מאז גירוש הנשים הנוכריות וילדיהן וקריעת משפחות בימי עזרא הסופר היא "לא להתערב בגויים", אבל הוראה שנותן מנהיג דתי לחבר מאמיניו לשמור בדרך של החרמה והסתגרות, אסור שתינתן ואסור שתושמע במדינה דמוקרטית.

לא יקשה על התביעה להוכיח שפסק ההלכה האמור פורסם מתוך "מטרה להסית לגזענות", כפי שנאמר בחוק. ההסתה הגזענית אומנם ניתנת בהתחפשות ל"ציווי דתי", אבל תביעה על הסתה גזענית נגד הרב של צפת נראה בעליל שתזכה להצלחה בכל בית משפט.

האפליה והרדיפה על תוצאותיה החמורות מתחילות בהפרדה. גם מה שקרה ליהודים בימי השלטון הנאצי התחיל ב"הפרדה". אין מקום להפרדה בין האזרחים על יסוד אתני, דתי או גזעני.