הפרדת הדת מהמדינה כיצד

הסיסמה "הפרדת הדת מהמדינה" אינה כל כך פשוטה כפי שהיא נשמעת. איזו תמונה אידיאלית יכלה להיות אילו הכירה המדינה בקיומו של לאום-המדינה הישראלי, כשההשתייכות לקהילה יהודית בתוך ישראל היא השתייכות וולונטרית, ולא כמו היום, שההשתייכות לקהילה מוטלת מטעם המדינה על כל אזרח "שנולד לאישה יהודיה ואינו שייך לדת אחרת". 

אין זו תמונה דמיונית. בכל העולם המודרני השתייכות לקהילה היא השתייכות וולונטרית. קהילה היא לעולם קבוצה פנימית בתוך מדינה, ובדרך כלל הנמנים עליה יש להם דת שהם מאמינים בה או לפחות מכבדים אותה. לפעמים יש לבני הקהילה גם שפה מיוחדת שהם מדברים בה בינם לבין עצמם. במדינה דמוקרטית איש לא יפריע לאזרחים להיות חברים בקהילה, אבל מה שקרה בישראל הוא שהקהילה היהודית הדתית, שכל חבריה אזרחים השייכים ללאום הישראלי, מעמידה את עצמה כאילו היא היא המדינה, ואף הנהיגה את הכינוי "לאום" כלפי עצמה. 

חשובה ההבחנה בין המדינה שהיא ישראל ובין הקהילה שהיא הקהילה היהודית שלכאורה מאגדת את כל מי שהוא יהודי בישראל. רק לכאורה כל מי שהוא יהודי בישראל מעוניין להיות חבר בקהילה היהודית. רבים רבים מאותם הישראלים שהמדינה קבעה שהם שייכים לקהילה היהודית אינם רוצים כלל להיות מסורים בידי שליטי הקהילה היהודית הדתית. הרי הדת היא המנהיגה את הקהילה הזאת, והיא השולטת על החיים האישיים של כל אדם שחוקי ישראל קבעו שהוא "שייך לקהילה היהודית". הדת הזאת פוגעת בהם, מתערבת בתוכן מזונם, מונעת מהם תחבורה כרצוי להם, מחליטה על ימי המנוחה שלהם ועל אופיים. לא זו בלבד, מנהיגי המדינה כפופים גם לתפיסה הדתית הפוליטית של הקהילה הדתית היהודית ועושים את כל חפצה.

ההפרדה בין דת ומדינה בישראל ראויה אפוא להתנסח בבהירות כשינוי שמהותו הוא -  שחרור המדינה משלטון הקהילה היהודית הדתית. אין זה נכון שמישהו מלמעלה יחליט שאתה "שייך" לדת זו או אחרת. ההשתייכות של אזרח לקהילה דתית צריכה להיות אך ורק פרי החלטתו. אבל שום שליט אינו מוותר מרצון על כוחו, ושליטי הקהילה היהודית הדתית לא יוותרו כל כך מהר על שלטונם על כל אדם שהמדינה החליטה שהוא "יהודי". הקהילה היא גם המחליטה מי ומי לא יהיה חבר בקהילה שלהם. תמונה אידיאלית של לאום ישראלי משותף לכל האזרחים, שבתוכו יש קהילה יהודית מכובדת שחבריה כולם החליטו להצטרף אל הקהילה מרצונם והיא הסכימה לקבל אותם על פי תנאיה כחברים בה, היא אכן תמונה יפהפיה אבל דמיונית לגמרי. אין להניח שנוכל לזכות בהפרדת הדת מהמדינה על יד השמעת רצוננו זה בכתיבת מאמרים ובהרצאות מלומדות. ברור שצריך לחפש דרך אחרת להגיע ל"הפרדה בין דת ומדינה".

לכאורה פתוחה בפני הציבור החופשי הדרך של בחירות. אבל אין שום סיכוי להפרדה בין דת ומדינה על ידי בחירות, שבאורח פלא יעלו פתאום את באי כוח הציבור החופשי לרוב בכנסת. המפלגות התומכות בהשתלטות הקהילה היהודית הדתית הצליחו על ידי שטיפת מוח ממושכת מגן הילדים ועד קורסי קצונה בצבא, להכניס בלב אזרחים רבים "אמת מוחלטת" - שהם חייבים להשתייך ל"עם היהודי". והמפלגות שלכאורה הן מבטאות את רצון הציבור המואס בכפייה הדתית דואגות שלא להרגיז את המימסד הדתי.  הקהילה היהודית בישראל משייכת עצמה לגוף העולמי של "העם היהודי" המורכב מקהילות יהודים שאיש איש מהם שייך ללאום שונה בארצות זרות. בעזרת כספים והשפעה בינלאומית של אנשים אלה, השייכים ללאומים אחרים, הצליחה הקהילה היהודית בישראל לבסס את עצמה כשליטה יחידה במדינה, ופיתחה דרכים להענקת טובות הנאה מכל מיני סוגים למי שנאמן לשלטון, ובמיוחד למפלגות התומכות בו תמורת שוחד כספי וקבלת עקרונות של כפייה דתית על כל הציבור. הפחד מ"הרגזת הדתיים" שולט גם על המפלגות ה"חילוניות". לכן רוח החופש מכפייה דתית לא תוכל לזכות במערכת בחירות בהפרדה בין דת ולאום בכל עתיד הנראה לעין. אין טעם לחתור להקמת גוש של בוחרים חופשיים ולקוות לרוב בכנסת. זה לא פתרון מעשי.

הפתרון המעשי הוא מהפכה לא אלימה. יש להביא מהפכה על ישראל, אבל זו מהפכה לפי החוק: על פי החוק מותר לאזרחים להתאגד לשם הקמת התארגנות אזרחית, וזו יכולה להיות התארגנות של קהילה - קהילת יהודים ללא דת. הקהילה החדשה, שתוכל להיקרא "קהילת היהודים החופשיים", תיקח על עצמה למלא למען חבריה את כל התפקידים שהמדינה  איננה מספקת אותם במישרין כשירות של המדינה, אלא הפקידה אותם בידי הרבנות הראשית. אין שום סיבה שהשירותים של המעמד האישי יינתנו לכל מי שנקרא "יהודי" דווקה על ידי יהודים דתיים לפי ההלכה האותודוכסית של שולחן ערוך.

זו מהפכה שקטה. היא לא תהיה מלווה בשום מעשי אלימות. רמזים לאפשרות כזאת יש כבר היום. הנה היום פועלת עמותה ששמה "משפחה חדשה". הנוהגת לפי החוק ומנפיקה תעודות לזוגות שהקימו משפחה חדשה בלי הרבנות ובלי נישואים אזרחיים בקפריסין. היא מנפיקה לזוגות אלה תעודה המעידה שהזוג מקיים משפחה והם ראויים להיחשב לידועים בציבור כזוג נשוי.

הנה כבר היום יש כמה בתי קברות חילוניים. מי אומר שנישואים או בתי קברות צריכים להתנהל על ידי פקידי הקהילה היהודית הדתית? הקהילה של היהודים החופשיים תחליט, כמו בר-יהודה לפני חמישים שנה, שכל אזרח או תושב המכריז בתום לב שהוא יהודי יוכל להצטרף לקהילה החדשה, וליהנות מכל שירותיה. למשל, כך יוכלו 300,000 יוצאי ברית המועצות לשעבר שהרבנות אינה מכירה ביהדותם להצטרף בלב שלם אל אזרחי ישראל כיהודים חופשיים.

מהפכה זו היא דרך מעשית לחלוטין. האזרחים הרואים עצמם יהודים אבל אינם רוצים להיות כפופים לחוקי המאה השש עשרה, הם חלק ענק באוכלוסיה. סביר שיש ביניהם גם דתיים. כולם יכולים וצריכים להתארגן ללא דיחוי. כך תופרד הדת מהמדינה בכוחם של האזרחים עצמם. לא במשחקי מפלגות מושחתות שעוסקות בסחר מכר אידיאולוגי אלא בפעולה ישרה ופשוטה, חוקית למהדרין – התארגנות חופשית של אזרחים והקמת קהילה חופשית כללית, בלי להתווכח על גיווני השקפות. ראשי המדברים על חופש מדת צריכים להיוועד ולהכריז בלי דיחוי על  הקמת קהילה חדשה.