24 שעות לאחר שנפסק כי יורם קניוק הוא אזרח ללא דת

עוזי אורנן מהטכניון הוא פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית וחבר האקדמיה ללשון העברית. הוא רשום במשרד הפנים כבן הלאום העברי ואזרח ללא דת.

פרופ' אורנן נולד בירושלים בשנת 1923, הצטרף למחתרת האצ"ל בשנת 1939 ו ב1944 גורש מהארץ לאפריקה ע"י הבריטים. בבקשתו לבית המשפט הוא טוען כי השתתף בבחירות לאסיפה המכוננת שנערכו ביום 25 בינואר 1949 כאזרח מכוח ישיבה בישראל וכי משרד הפנים באופן שרירותי וחרף התנגדותו רשם אותו יותר מאוחר בתאריך בלתי ידוע כאזרח מכוח שבות בנימוק שאימו יהודיה, נימוק שלדעת פרופ' אורנן הוא גזעני מעיקרו.

פרופ' אורנן ממשיך וטוען כי המדינה החליטה לסווג את אזרחיה בשני סוגי אזרחות, אחת מכוח שבות – היהודים, ואחרת מכוח ישיבה – הערבים, וזאת בניגוד לעיקרון "אזרחות מלאה ושווה" ללא הבדל דת, גזע ומין שהובטח במגילת העצמאות. לטענת פרופ' אורנן אין בישראל אזרחות מכוח לידה וכי מה שנראה בחוק כאזרחות מכוח לידה היא אזרחות נגררת מכוח שבות או ישיבה לפי סיווג ההורים.

פרופ' אורנן שבצעירותו היה ידידו של אליהו בית-צורי ושותף אידאולוגי שלו מצטט בתביעתו את דברי אליהו בית-צורי בבית המשפט בקהיר ששפט אותו לעונש מוות על רצח הלורד מוין:

"אנו, העבריים, בניה הטבעיים של אדמת ישראל, לחמנו למען ארץ-ישראל עוד לפני הצהרת בלפור. אנו הננו בניה הטבעיים ובעליה החוקיים של הארץ. אין אנו מכירים בזכותה של אנגליה לתת לנו את ארץ-ישראל או לקחת מאיתנו. עלי להבהיר לבית המשפט: רעיונותיי אינם רעיונותיה של הציונות. אין אנו נלחמים לקיום הצהרת בלפור. אין אנו נלחמים למען הבית הלאומי. אנו נלחמים לחירותנו. אנו, בני הארץ העבריים, בעליה הטבעיים והחוקיים, גמרנו אומר לרכוש את עצמאות מולדתנו מיד השליטים הנוכרים שהשתלטו עליה..." .

לבסוף, פרופ' אורנן פונה בתביעתו לבית המשפט במילים אלה:

"כדבריו של אליהו, בני היישוב העברי לחמו למען החירות, ואליהו שילם בחייו על החירות. בני היישוב העברי אינם זקוקים ל"חוק השבות" כדי להיחשב לאזרחים במדינה שלחמו להקמתה. הכנסתם למסגרת "חוק שבות" שנועד ליהודים היושבים בחו"ל הופכת אותם כביכול ל"קולוניסטים" ופוגעת במעמדם הטבעי כבני הארץ. המבקש אינו זקוק להענקת נדבה של אזרחות. הוריו היגרו לארץ מבלי להמתין ל"חוק שבות", וגם הוא אינו זקוק לחוק זה כדי להיחשב לאזרח במולדתו".