עוזי אורנן

מי נגד מי?

הקיטוב בקרב יושבי ישראל החמיר מאוד לאחרונה. מצד אחד אנו קוראים על תוכניות של יהודים לפצל ולקרוע אזורים שלמים משטחי ישראל רק משום שיושביהם אינם יהודים, ומצד אחר אנו עדים להפגנות שבהן מושמעות סיסמות של דם ואש. הקיטוב הזה הוא רעל ליושבי הארץ הזאת. הוא עלול להביא לאסונות שיחולו על כולנו.

את הקיטוב הזה ניתן לראות משני הכיוונים. אמנם ראשיתו ועיקרו הוא בתכונת ההסתגרות שמטפחת היהדות. לפי הדת היהודית על היהודים להסתגר בינם לבין עצמם, ואל להם "להתערב בגויים". הסתגרות זו הביאה על ישראל, לכאורה מדינה דמוקרטית, חוקי אפליה קשים המורידה אזרחים שאינם יהודים לדרגה נמוכה ומשפילה. היא לובשת לפעמים גם צורה של אפליה מ"סיבות בטחוניות". סיבות אלו קיימות היום ברוב מדינות העולם, אך לא כן האפלייה.

גם במדינות אחרות יש מקרים לא מעטים של אוכלוסיות שונות היוצרות יחד לאום אחד.

זכרו למשל את בלגיה, שיושבים בה פלמים, ולונים וגרמנים, ובכל זאת יש לה מלך אחד, הוא מלך הבלגים, יש לה צבא אחד, הוא הצבא הבלגי, ומדינה זו מקיימת אפילו "בית בלגי" בארצות שונות בעולם, בית הפתוח לכל תייר בלגי המזדמן למדינה זרה. זו דוגמה בולטת לאפשרות של קיום ללא מעשי איבה, אבל כמוה עוד רבות. מדינות אמריקה הדרומית מורכבות ברובן מאוכלוסיות ממוצא שונה, ולעיתים אף דוברי שפות שונות, וכן באירופה ובחלקי עולם אחרים. למרות החיכוכים שיש לעיתים, חיות הקבוצות השונות בשלום, כלאום אחד.

אבל מעבר לאפליה ומעליה קיים אצלנו גם אלמנט נוסף הפועל לקיטוב מסוכן. האלמנט הזה נמצא בשני הכיוונים. בקרב מנהיגיה של כל אחת מקבוצות האוכלוסין הישראליות, שולטת התפיסה שהקבוצה שלהם בישראל היא רק חלק מ"הקבוצה השלמה" שבניה נמצאים מחוץ לישראל. רוב המנהיגים היהודים מדברים על "העם היהודי" שכביכול היהודים בישראל הם חלק ממנו. זמן קצר אחרי שישראל השיגה עצמאות חוקקו מנהיגים אלה חוקים הנותנים לכל יהודי זר זכויות אזרח בישראל ("זכות השיבה היהודית"). עד היום קיימת תפיסה זו של "העם היהודי" כגוף מדיני בעל אחיזה בישראל. זאת אף על פי שהיהודים בארצות מושביהם כלל אינם אזרחים שלנו אלא אזרחים של מדינות מושבם, והאינטרסים שלנו אינם שלהם.

גם בין המנהיגים של האוכלוסיה הישראלית הערבית יש לא מעט דיבורים על "העם הערבי". מנהיגים אלה מטפחים ומשתעשעים ברעיון איחוד ארצות ערב, ולפעמים מודדים כל מעשה על פי השאלה אם הוא יקדם רעיון זה. נזכיר כאן כי הרעיון הזה כבר שימש מסווה אידיאולוגי למעשי טבח וגירוש של אוכלוסיות אזרחיות ולמלחמות שהיו מלחמות כיבוש. למשל המלחמה האכזרית של מצריים בתימן לפני למעלה מארבעים שנה, או מלחמתו של סדאם חוסיין בכוויית לפני כחמש עשרה שנים. אבל סיפוח שטחים בתואנה שיושב בהם חלק מ"העם הערבי" עשוי להביא אך אסון ולא ישועה או תועלת לבני האדם היושבים בשטחים אלה.

ניתן לומר כי שני הצדדים האמיתיים במאבק הם מכאן אלה שהינם בראש ובראשונה יושבי הארץ וילידי אדמה זו,  הם המבקשים שלום אמת, שלום שיאפשר להם חיים מלאים, בלי אפליות ובלי חיכוכים. ומהצד השני עומדות האידאולוגיות הדורסניות, המשייכות אנשים לפי מוצאם האתני לעמים חיצוניים חובקי עולם, שכלל אינם בגדר לאום.

(התפרסם 4.5.07 באל-סינארה)